הפוסט סיפורים מירושלים – סיום שנת 2023 הופיע לראשונה ב-.

סדרה בהמשכים

בואם של חגי תשרי מבשר גם את בואו של הסתיו ולמרות שהקיץ הלוהט שעברנו כאן מסרב להרפות מאחיזתו, הירושלמים כבר יכולים לחוש בערב בניצנים של רוח סתווית קרירה. אכן, היה לנו קיץ חם במיוחד השנה, אבל עומס החום לא הפריע לעומס אירועי התרבות שהתקיימו בעיר, רבים מהם קשורים ל”סדרתרבות” הנפלאה.

כבר שנה שנייה שהשותפות האמיצה שלנו עם קרן מנדל מביאה לציבור הירושלמי אירועי מחול, תיאטרון, אמנות והמון מוסיקה. בעולם יקר, שבו התרבות היא מצרך יקר, רוב האירועים של “סדרתרבות” הם בכניסה חופשית ומקצתם בעלות סמלית ממש. זו המתנה שהעניקה קרן מנדל לעיר ואנחנו זכינו להוציא אותה לפועל: רצף עשיר של אירועים שמתקיימים במשך 40 ימים ולילות באוגוסט ובספטמבר ומתפרשים על פני כל שכונות העיר ומציגים את מיטב העשייה היצירתית המתקיימת כאן. “סדרתרבות” מספרת את הסיפור יוצא הדופן של ירושלים כי כל מה שקורה בה הוא ירושלמי: האמנים והיוצרים הם ירושלמים, האכסניה שבה האירוע מתקיים היא ירושלמית (מינהל קהילתי במזרח העיר, גן משחקים בשכונה חרדית, פארק בשכונה חילונית או מוסד תרבות ידוע) והקהל הוא ירושלמי. מה שנקרא – הכי ירושלים שיש.

אחד מהמופעים היפים שסיפקה לנו “סדרתרבות” השנה היה מופעי מוסיקה לילדים ולמשפחות שנעשו על ידי המרכז למוסיקה משכנות שאננים. אותו מוסד שהוקם על ידי הקרן לירושלים אי שם בשנות ה- 70 כדי לטפח מוסיקאים צעירים מחוננים מכל רחבי הארץ ומהווה מרכז מוסיקלי בינלאומי איכותי המוכר בעיקר ליודעי ח”ן ולאוהבי המוסיקה הקלאסית, יצא פתאום אל קהל של זאטוטים רעשניים והורים מותשים מהחופש הגדול. החיבור בין הנגנים הצעירים המנוסים, היצירות של באך ובטהובן והילדים מלאי האנרגיות היה פשוט קסום. אפשר היה לראות בני ארבע יושבים פעורי עיניים ומקשיבים בשקט למוסיקה שבקעה מקרן יער, קלרינט וכינור. בסוף קיבלו המאזינים הצעירים גם כלי הקשה משלהם כדי שיוכלו להשתתף באופן פעיל במופע.

“סדרתרבות” גילתה כי אין שום סיבה שהמוסיקה הקלאסית תהיה נחלתם של מבוגרים או של יחידי סגולה. היא יכולה להיות נגישה לכל מי שמאזין ואוהב מוסיקה. וזו בעצם ליבת הרעיון של “סדרתרבות” כולה: להנגיש את התרבות הירושלמית המגוונת כל כך לכל מי שחפץ בה, להביא אותה לכל הקהלים, לכל השכונות, ולכל הגילאים.

צילום: יעל אילן

צעירים שמשנים חיים

התוכנית החדשה שלנו להכשרת צעירים מוכשרים ממזרח ירושלים כעובדים סוציאליים שיעבדו במזרח ירושלים מגיעה אל סיום שנתה הראשונה. בניסיון לגשר על הפערים הגדולים שקיימים במזרח העיר בכל מה שקשור לשירותי הרווחה, הסטודנטים רוכשים ידע אקדמי ומיומנויות מעשיות כדי שיוכלו בבוא היום לספק לתושבי מזרח ירושלים – הקהילה שלהם – שירותים סוציאליים טובים יותר.

זוהי תכנית ארוכת טווח שהצלחתה, בתוך כמה שנים, תשנה את כל מערך שירותי הרווחה במזרח העיר. עשרה צעירים ממזרח ירושלים כבר החלו, כאמור, את המסע הארוך שלהם להשלמת לימודיהם בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, לימודים שעם סיומם הם ישולבו בלשכות הרווחה במזרח העיר. עיריית ירושלים התחייבה להעסיק את כל 40 בוגרי התוכנית העתידים בלשכות העירוניות. זהו שיתוף פעולה ייחודי ויפה של האוניברסיטה העברית בירושלים, עיריית ירושלים והקרן לירושלים.

הגב’ אמאל חיאט, תושבת מזרח העיר בעצמה ודוקטורנטית לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, מובילה את התכנית. אמאל, אישה צעירה ומרשימה, היא עמיתה בתכנית המנהיגות לדוקטורנטים ‘קיימה’ של הקרן לירושלים. כשהיא מלהטטת בין החובות האקדמיות שלה לבין מתן תמיכה לסטודנטים שבתכנית, היא הפכה להרבה יותר ממודל לחיקוי. התנהגותה הצנועה והשקטה עומדת בסתירה ממש לנחישות שבה היא פועלת כדי לקבל את מירב העזרה והתמיכה בסטודנטים שנרשמו לתכנית כדי להבטיח שהם יממשו את הפוטנציאל שלהם ויצליחו בלימודים שלקחו על עצמם. המפגשים הפרטניים השבועיים שלה מאפשרים לכל תלמיד להעלות את חששותיו בסביבה מוגנת, פנים אל פנים. היא הצליחה לייצר קשר צמוד ומבוסס אמון עם כולם והיא שואפת למצוא פתרונות לאתגרים הלימודיים, החברתיים והתרבותיים העומדים בפניהם.

“עבור חלק מהתלמידים הללו, שהצליחו בתיכון והם בעלי מוטיבציה גבוהה להפוך לעובדים סוציאליים, הפער בין היכולות האינטלקטואליות שלהם לרמת העברית הבסיסית שלהם מתסכל ביותר”, אומר פרופ’ אשר בן-אריה, דיקן ביה”ס לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית ואחד מיוזמי התוכנית. “אני מצמיד אותם למנטורים באוניברסיטה שעוזרים להם להשלים את הפערים בעברית. אפילו הצלחנו להתאים את הבחינות עבורם או לתרגם אותן לערבית מתוך התחשבות בקשיים הלשוניים שלהם”.

אמאל ממשיכה, “חלק מהחניכים שלי פשוט צריכים מישהו שהם יוכלו לשוחח איתו בערבית ושמבין את העולם התרבותי שלהם ואת המכשולים העומדים בפניהם בהסתגלות למוסד לימוד ישראלי. אני מעודדת אותם לקבל עזרה ולעשות כמיטב יכולתם בלימודים”.

התפקיד של אמאל הוא רחב: היא גם מובילה את התכנית ומארגנת מפגשים קבועים בין הסטודנטים המשתתפים כדי לייצר עבורם קבוצה עם תחושת שייכות וגם החוליה המקשרת לאוניברסיטה ודואגת למקצוע העתידי שלהם.

“אני כל כך גאה להיות חלק מהתכנית הזו”, היא מסכמת. “לפני שלוש שנים, מי היה מאמין שצעירים מהקהילה שלי, ממזרח ירושלים, יוכלו לקבל תואר מאוניברסיטה ישראלית מובילה לצד ליווי אישי, הזדמנות לתעסוקה ומתוך רצון להעניק עזרה מקצועית לתושבי מזרח ירושלים חסרי השירות?”

כאן, בקרן ירושלים, אנחנו לא רק מדמיינים עולם של אפשרויות. אנחנו יוצרים אותו.

המסע עדיין לא תם

הקרן לירושלים עמדה מאחורי כל כך הרבה הפקות של תרבות יוצרת בירושלים בחודשים האחרונים. על “סדרתרבות” כבר קראתם, אבל היו עוד עשרות אירועי תרבות בכל רחבי העיר שבהם המעורבות שלנו הייתה גדולה: פסטיבל הקולנוע ירושלים, פסטיבל הקומדיה, פסטיבל הג’אז וכמובן – פסטיבל ישראל שהיה אחד השיאים של תמיכתנו. פסטיבל ישראל הביא השנה לירושלים הפקות יוצאות דופן, איכותיות ומצוינות שסחפו אחריהן ציבור גדול שלא תמיד מגיע למופעים של הפסטיבל.

אחד הרגעים המיוחדים של הפסטיבל היה המופע שסבב סביב אחד הפוקדאסטים המושמעים ביותר בישראל – “שיר אחד”. יש רגעים בחיים שבהם הכל מתלכד לך ביחד לאיזו הבנה גדולה יותר של המציאות. הקהל הרב שהגיע לאירוע המיוחד של “שיר אחד” בפסטיבל ישראל יכול היה להרגיש את הרגע הזה. סיפורם של שלושה שירים שנכתבו כשירים מאוד אישיים והפכו למעין הימנון לאומי כשהם לוכדים תקופה בחיי מדינת ישראל, הפך בחסות פסטיבל ישראל לעיבוד בימתי מרגש שגרם להרבה אנשים בקהל לדמוע. הכל קיבל ממד חזק ומשמעותי יותר בשל הדרמה המטלטלת העוברת על החברה הישראלית בימים אלה. השיר שכתב אהוד מנור – “אין לי ארץ אחרת” – הפך להמנון שני וכבר נעשה בו שימוש לא פעם בידי מנהיגים מרחבי העולם והוא היה אחד מרגעי השיא של המופע.

שיר נוסף שהוצג בהופעה הוא השיר “דרכינו” שכתב יעקב רוטבליט והלחין יזהר אשדות: “לא קלה היא, לא קלה דרכינו” נכתב מלכתחילה כשיר אישי לאשתו של רוטבליט, שחלתה במחלה קשה, אך הפך לפס הקול הישראלי בתקופת האינתיפאדה השנייה.  יזהר אשדות מספר איך ברגע אחד הבין שיוצר שמשחרר לעולם יצירה היא כבר לא שלו והיא ממשיכה ומתגלגלת ומקבלת חיים משל עצמה ולעיתים אף הופכת למשהו אחר.

ובהתייחס לסערות שעוברות עתה על מדינת ישראל אני מצטרף לשיר של יענ’קלה רוטבליט ויזהר אשדות:

“לא קלה היא, לא קלה דרכנו… עם האור נוסיף ללכת הלאה, עוד הדרך רבה, המסע עדיין לא תם”.

…ולמרות שהדרך קשה ומאתגרת, אני מבקש לאחל לכולנו שנה טובה, שנת שלום.

שלכם,

שי דורון

צילום תמונת שער: ארנון בוסאני

הפוסט סיפורים מירושלים – ראש השנה תשפ”ד הופיע לראשונה ב-.

יום העצמאות ה-75 למדינת ישראל כבר מאחורינו ויום ירושלים עוד לפנינו. ובתפר הזה – שבין שני ציוני הדרך בלוח השנה בישראלי ועם כל האירועים סביב – עלו אצל רבים מאיתנו מחשבות על העתיד.

האווירה הציבורית המתוחה, המחלוקות הפוליטיות והשסע החברתי הציבו סימני שאלה על לכידות החברה הישראלית סביב שאלות יסוד הנוגעות לעתידה של המדינה.

התחושה שרבים שותפים לה – בוודאי בימים אלה וללא קשר לעמדה הפוליטית – היא של חוסר אמיתי במנהיגות.

מנהיגות אמינה, אמיצה, קשובה, כזו המציבה חזון ערכי לטווח ארוך. מנהיגות המוכנה להוביל לשינוי משמעותי ולא רק להיענות לצרכים מיידים לטווח קצר,  או כפי שנהוג לכנות זאת במקומותינו – לא רק כדי לרצות את ה”בייס”.

לכן אני מבקש לייעד מהדורה מיוחדת זו של סיפורים מירושלים לנושא המנהיגות.

נושא פיתוח המנהיגות הצעירה העתידית בירושלים עומד כאחת מאבני היסוד של העשייה של הקרן לירושלים.

מנהיגות צעירה של החברה האזרחית בירושלים, מנהיגות מחויבת לעתיד העיר, כזו המחויבת לעשייה אמיתית ומקצועית, שתדגיש את הגיוון והעושר הקהילתי והתרבותי בעיר. מנהיגות שתוביל לחיים משותפים, שתצמצם את הפערים בין הקהילות השונות ותיתן הזדמנויות שוות לכל.

הקרן לירושלים מובילה כמה תוכניות לפתוח מנהיגות צעירה:

תכנית המנהיגות האקדמית “קיימה” ע”ש ג’ורג’ פינטו, שהיא תכנית ארוכת טווח המיועדת לדוקטורנטים הנמצאים לקראת סיום לימודיהם, נמצאת בחזית העשייה שלנו בתחום. אותם אנשי אקדמיה יורדים ממגדל השן ומשתלבים בתפקידי מפתח במוסדות וארגונים בעיר תוך יצירת רשת מנהיגות צעירה איכותית בתחומים שונים.

אל תכנית האקדמאים מצטרפות תכניות נוספות לצעירים כמו התכנית המרגשת “שנה של משמעות”  בשיתוף ארגון סח”י, המציעה לצעירים ירושלמים שנת שירות לפני הגיוס לצבא בשכונות העיר.

ויש גם את “דאבל אימפקט” הנהדרת, תכנית מיוחדת לפיתוח מנהיגות ומעורבות חברתית וקהילתית של בוגרי המכינה הירושלמית, המיועדת לאלו שסיימו את שירותם הצבאי וגורמת להם לשוב אל העיר ולהשתקע בה.

אלו הן רק דוגמאות לתכניות הבונות את המנהיגות האזרחית של המחר בעיר. בנוסף קיימות תוכניות לפיתוח מנהיגות בתחומים ספציפיים כמו תכנית לעובדים סוציאליים ממזרח ירושלים, או מנהיגות קהילתית שתיקח אחריות להפעלת מרכז הספורט החדש הנבנה על ידינו בימים אלה בבית חנינא.

כל אלה מצויים במרכז העשייה שלנו.

כל זה משתלב ומשתקף בפרס ירושלים למנהיגות צעירה – יוזמה משותפת של קרן מיימונידיס והקרן לירושלים לעידוד מנהיגות צעירה שתעצב את פני העיר בעתיד.

הפרס היוקרתי הוענק זו השנה הראשונה ליעל ברמן-דומב, מנכ”לית ארגון “טנא ירושלמי” שפועל בעיר כבר 10 שנים. בין יתר עשייתה, יעל הובילה את המכינה הירושלמית שיש לה היום מאות בוגרים, ביניהם רבים שחזרו ללמוד ולהתגורר בעיר לאחר סיום שירותם הצבאי. זאת לצד הובלת תכניות קהילתיות שונות עם צעירים ירושלמים.

יעל נבחרה על ידי חבר שופטים מכובד שבחר בה מתוך למעלה מ-100 מועמדים, כולם מנהיגים צעירים ראויים, שפרסו בפני כל מי שהיה מעורב בהליכי הפרס תמונה מרגשת ומלאת תקווה של מנהיגות צעירה בעיר. היה זה פסיפס מרשים של כוחות צעירים מופלאים הפועלים בעיר בכל המגזרים לקידום ולפיתוח ירושלים.

טקס הענקת הפרס היה ערב מיוחד וקסום וכל מי שנכח בו הרגיש, כמוני, שאנו חווים את אחת משעותיה היפות של העיר. אל הטקס התקבצו ובאו גלריה מרשימה של מנהיגים צעירים, פעילים, תומכים ותורמים, כולם מחויבים לעיר ירושלים ולעתידה.

אני מבקש לשתף אתכם בקטעים נבחרים בדברים שנאמרו בערב זה ובנאומה המרגש של יעל ברמן-דומב, כלת הפרס:

“טנא ירושלמי הפכה להיות בית לאנשים ולמעשים טובים, היא מדורת השבט שמאירה את הדרך ומקבצת סביבה נשים ואנשים הפועלים למען החברה והקהילה כאשר לכל אחד ואחת יש מקום. טנא היא אדמה פורייה לכל שותף ושותפה שרוצים להגדיל ולחדש בעיר הכי מדהימה בעולם והיא התמחתה ביצירת חיבורים, הידברות ושיתופי פעולה המתבססים על הסכמה רחבה. דווקא בימים אלה של מאבק זהותי ואידיאולוגי חריפים כל כך, ברור לנו כמה התפקיד שלנו הוא קריטי בחברה הישראלית. בתיקון החברה שלנו ובדרישה למימוש של ערכים ליברלים ודמוקרטים. להמשיך ולעודד אנשים לעשות מעשה ולפעול מתוך ראייה מורכבת, צניעות ויכולת קבלת האחר תוך התעקשות על מי שאנחנו…

אנחנו עוסקים בירושלים כל השנים האלו מתוך אמונה שכאן מתחילים התהליכים החשובים ופה נמצאים הפתרונות לסוגיות המורכבות ביותר.  כבר הוכח שכל שינוי שמתחיל פה בקטן מחלחל לישראל והופך לגדול. אנו עוסקים בירושלים כי היא בית והיא מהות. היא מלמדת אותנו על עצמנו ועל האמת שלנו והיא גם גורמת לנו  לחוסר מנוחה כזה שדוחף לפעולה. השילוב הזה, בין היכולת לחיות חיים פרטיים מלאים ועשירים ולשלב בתוכם עשייה והשפעה – זה סוד הקסם.

בשנים הקרובות נדאג שיותר צעירים וצעירות מגיעים ונשארים בירושלים. נעודד יזמות חברתית ונתמוך בפעולות חברתיות שיצמחו כאן.  נפתח תכניות חדשות שכל מטרתן היא חיזוק העיר דרך יצירת עשרות מסגרות קהילתיות שונות המספקות לצעירים סביבה בטוחה ומעצימה לחיות בה”.

וכפי שאני אמרתי בטקס – “זה הכל עניין של מנהיגות. הימים האחרונים והחודשים האחרונים נותנים לנו את ההמחשה הטובה ביותר – מנהיגות זה כל הסיפור! סיפורי המנהיגות שנחשפנו אליהם בחודשים האחרונים גורמים לנו לתחושה של אופטימיות באוויר. כוחות צעירים נפלאים בירושלים לוקחים את המושכות והם יובילו את ירושלים למקומות טובים הרבה יותר…”

ובימים אלה – של מחלוקת ומתח באוויר העומדים בסימן של חיפוש דרך ותהייה לעתיד, דווקא עכשיו אני מבקש לחלוק אתכם את הדברים האלה ולהיאחז ברוח האופטימית ומלאת התקווה שעלתה מירושלים רק בחודש שעבר.

יום ירושלים שמח לכולם.

שי דורון

צילום: חן וגשל

הפוסט סיפורים מירושלים – יום ירושלים תשפ”ג הופיע לראשונה ב-.

השבועות האחרונים של 2022 היו עמוסים בטקסים, אירועים ופתיחות חגיגיות של פרויקטים עליהם עבדנו קשה מאוד ואנו גאים על שהגיעו אל קו הסיום המיוחל.

הרחבה ע”ש מורטון מנדל, הצמודה אל טחנת הרוח ההיסטורית בשכונת ימין משה, היא ללא ספק נקודת ציון עוצרת נשימה ביופייה בירושלים. מעתה מאות אלפי מבקרים מדי שנה יוכלו ליהנות מרחבה משודרגת ונגישה הצופה אל הנוף המרהיב של העיר ומורדותיה המזרחיים.

בהדר רב ובליווי אורחים רבים שבאו במיוחד מארה”ב, חנכנו את רחבת הכניסה של ההיברו יוניון קולג’ ע”ש משפ’ טובי – פרויקט אותו הובלנו והבאנו לסיום, נדבך נוסף בתכנון המלא של הקמפוס ע”י האדריכל משה ספדי.

ואם אלה לא מספיקים, אז אספר שליופייה של ירושלים נוסף יהלום נוסף מחודש ומשודרג: הגן ע”ש צ’ארלס קלור, במורדות עמק המצלבה, חלום שהמתין שנים לביצוע שלנו. זהו פרויקט המחזיר אותנו אל ימיה ההיסטוריים הראשונים של הקרן, אי שם בתחילת שנות ה-70, וכעת הגן הנסתר הזה קיבל את החשיפה המגיעה לו עם ספסלי ישיבה מול הנוף, שבילי הליכה נעימים ותאורה מתאימה, להנאת תושבי השכונות הסמוכות, כלל הירושלמים ולאלה המבקרים בעיר.

בשבועות העמוסים האלה, היינו גם שותפים להקמתו של מרכז האמנויות החדש במרכז העיר, שישמש בית לבתי הספר הגבוהים לאמנויות, וגם שמחנו בפתיחה של הקמפוס המרשים של אקדמיית בצלאל.

אבל בין כל הטקסים רבי המשתתפים, הפתיחות המכובדות והאירועים הנוצצים “התחבאו” להם שלושה פרויקטים, חשובים לא פחות. כן, לפעמים צריך לתת זרקור לדברים שהם פשוט… חשובים. אולי הם לא מקבלים את הכבוד והיוקרה של פרויקטים הנהנים ממבנים מרשימים, אך מה שנעשה בין כתליהם הצנועים הוא בעל חשיבות עצומה לירושלים על כל אוכלוסיותיה ומרכיביה ועבורנו הם מקור לגאווה גדולה.

כזה הוא מועדון הנוער בשכונת קריית מנחם, שחודש וצויד בתרומתה של משפחת אוטולנגי מאיטליה לזכרו של אבי המשפחה, אמיליו. המועדון, המשמש בית חם לעשרות בני נוער משכונת קריית מנחם, עבר מהפכה אמיתית בזכות שיפוץ נכון והצעירים מצביעים ברגליים ומגיעים מידי יום אחר הצהריים לפינה החמה שלהם. שולחן ביליארד, ספות, שטיח, מטבח מאובזר וחדר יצירה – הכל כדי שבני הנוער ירגישו שיש להם לאן ללכת ואיפה להיות. “זה הבית השני שלי”, תיארה בפשטות אחת הנערות את המועדון כשנפגשנו שם עם משפחת אוטולנגי, “ועכשיו זה ממש כיף לבוא אליו, כמו שנעים לחזור הביתה”. הבית החדש יאפשר גם להרחיב את התכניות המועברות לבני הנוער המגיעים למקום, בעיקר בתחום של מנהיגות צעירה ומחויבות לעיר ולקהילה המקומית. רועי טרבלסי, מנהל תחום הנוער בשכונות מינהל גנים, מספר על נער שבמשך שנתיים הגיע לתכניות החינוכיות של המועדון, אחרי שקודם לכן לא עשה עם עצמו שום דבר ולא מצא את עצמו באף מסגרת. “בעבודה ממש ארוכה של הצוות החינוכי, הוא לאט לאט התחיל להגיע לכאן באופן קבוע. היום הוא הפך בעצמו למדריך. זה מרגש. בני נוער שמגיעים לכאן ומוצאים מישהו שרואה אותם”.

צילום: ששון תירם 

פרויקט נוסף, שחנוכתו נבלעה בתוך שטף הפרויקטים האחרים, היה חנוכת המרכז להכשרה מקצועית ע”ש פולינסקי לבני נוער בסיכון ובעלי צרכים מיוחדים. פרויקט מיוחד במינו שמציג מודל ייחודי שאינו קיים באף מקום בארץ. פיילוט, שאם יצליח ישמש בשורה אמיתית לנערים ונערות שסיימו את לימודיהם מטעם משרד החינוך והם “נזרקים” בבת אחת לעולם הגדול.

המבנה הגדול, בן שלוש קומות, מאכלס מרחבי לימוד ייחודיים המאפשרים לנערים ולנערות הכשרה מקצועית – כזו שתוציא אותם ממש עם תעודת מקצוע והם יוכלו להשתלב בשוק העבודה. המרכז מציע לצעירים קורסים בתחומים של קולינריה, ספרות ועיצוב תסרוקות, איפור ועיצוב ציפורניים, טכנאות של תיקוני טלפונים ניידים וגם עזרה לגננות בטיפול בילדים. בני הנוער שמגיעים למכללה, מגיל 16 עד גיל 21, עם קשיים חברתיים ולימודיים, יודעים שהמרכז החדש יאפשר להם לרכוש מקצוע עתידי.

“הכי מרגש אותי לראות את ההורים שמגיעים לרשום את הילדים למכללה”, מספרת יעל אביטל שלקחה על עצמה את ניהול המקום. “קשה להורה מזדקן לדעת שהוא משאיר אחריו ילד שלא יכול להחזיק את עצמו בעולם, זה כאב נורא. בבת אחת המעטפת של מערכת החינוך נגמרת, והנערים והנערות האלה יושבים בבית. אנחנו נותנים להורים האלה תקווה – שהילדים יוכלו להשתלב בחברה ולהתפרנס בכוחות עצמם. זה מבחינתי שווה הכל”.

ויש גם את גן הילדים בשכונת קריית היובל, ששופץ בתרומת דניאל מולר וחבריו מגרמניה המגיעים מדי שנה לירושלים ובוחרים לשקם גן ילדים אחד, כך כבר למעלה מ-50 גנים. כביכול זהו “עוד גן ילדים”, אבל מדובר בבית חדש, גן לילדים בעלי צרכים מיוחדים, הכולל טיפול מסור של צוותים חינוכיים וטיפוליים – ועכשיו בתנאים הרבה יותר טובים, גם בגן עצמו וגם בחצר שמסביב.

צילום: ששון תירם

חיזוקה של העיר וקהילותיה ומתן הזדמנויות שוות לכולם עומדים במרכז העשייה שלנו. פרויקטים כאלה, גם אם לא היו באור הזרקורים וגם אם לא קראתם עליהם בעיתון, הם שיבטיחו שמה שאנו עושים בירושלים באמת הופך אותה לעיר טובה יותר, או כפי שכתבתי – דברים שהם פשוט חשובים.

וברוח אופטימית זו, אני מאחל לכולנו שנה אזרחית טובה!

הפוסט סיפורים מירושלים – שנה אזרחית חדשה הופיע לראשונה ב-.

את הגברת אסתי הס פגשתי לראשונה בטקס הסיום של קורס להכשרת מנחים לזוגות צעירים ומשפחות צעירות מהקהילות החרדיות בירושלים להתנהלות כלכלית נבונה ואחראית. שילוב ידיים של הקרן לירושלים עם ארגון “תבונה”. הגברת הס היא בוגרת הקורס הראשון שתתחיל להדריך משפחות צעירות לחינוך פיננסי ולימוד המושגים הכלכליים הנדרשים לניהול הוצאות בית ומשפחה.

הרעיון שעומד בבסיס הפעילות הוא שמתוך הקהילה יצמחו מדריכים שיעבדו עם הדור הצעיר שמגיע עם ידע מועט בכל הנוגע להתנהלות פיננסית נכונה ומושגים כמו תקציב, בנקאות, הלוואות, חסכונות, השקעות וזכויות הצרכן. כשההדרכה תגיע מתוך הקהילה החרדית עצמה, זה יקל על תהליך הליווי וההנחיה שייעשה מתוך הכרות פנימית ורגישות תרבותית.

מעבר לחשיבות הנושא עצמו, התכנית הזו היא מבחינתנו חלק מפיתוח של מנהיגות צעירה המחויבת לעיר ולקהילה שבתוכה היא פועלת. אסתי וחברותיה לקורס הראשון הן בבחינת פורצות דרך.

שמעתי את אסתי הס בנאום בטקס הסיום של הקורס, כנציגת הבוגרות. עוצמה שקטה של אישה שמתחילה להוביל תהליך כה חשוב. זה הרבה מעבר להתנהגות כלכלית נכונה: זה ביטוי למנהיגות שיכולה להוביל לשינוי, מנהיגות שצומחת מתוך הקהילה ולא מחכה לגורמי חוץ, מנהיגות שלוקחת יוזמה ואחריות.

ישבתי בשורה הראשונה עם חברים מהקהילה החרדית ומכל הדוברים והנאומים החגיגיים, המנהיגות של אסתי וחברותיה היא בעיניי הבשורה הגדולה. כשעליתי לברך את בוגרות הקורס, עזבתי את דפי הנאום שהכנתי ושיתפתי את הנוכחים בתחושה שמשהו גדול יותר מתרחש כאן, הרבה מעבר לחינוך פיננסי.

בשפה שלנו קוראים לזה “פיילוט”… אסתי כבר העבירה מספר סדנאות לנשים ולמשפחות צעירות מתוך הידע שרכשה במהלך החודשים האחרונים. הפיילוט הוכתר בהצלחה, והצלחה גוררת הצלחה, וכבר יצאנו להכשרת קבוצות מנחים נוספות – של נשים ושל גברים, בעזרת חברים טובים – אנשי הבנק הדיגיטלי קרוס ריבר הפועל בארה”ב, שיש לו מרכז פיתוח בירושלים.

אינני איש כלכלה וכספים. החשיבות של התוכנית לדור הצעיר של הקהילות החרדיות בעיר היא ברורה. אבל אסתי הס וחברותיה חשובות בעיניי הרבה יותר. פריצת הדרך והמנהיגות שלהן היא זו שתעשה שינוי עמוק וחשוב הרבה יותר.

כולנו זקוקים לחסד

שטף העבודה, לוח הזמנים העמוס, נסיעות מרובות – כל אלה משאירים מעט מידי זמן להתרגשות. אבל יש רגעים בהם אתה מסיר את כל ההגנות, מתרגש באמת ואפילו מרגיש שאתה שותף לכתיבת פרק נוסף בפיתוח החברה בירושלים ועיצוב דור המנהיגות הבא.

התרגשות גדולה ואמיתית כזו הייתה מנת חלקנו של אריק גרבלסקי (חבר חדש בהנהלת הקרן לירושלים) ושלי, באחד הערבים של סתיו ירושלמי, כאשר פגשנו ב-18 נערים ונערות – חברי גרעין שנת השירות “שנה של משמעות” – הקומונה החדשה של תנועת סח”י בירושלים.

מי שלא מכיר את סח”י (סיירת חסד ייחודית), יש לו פער גדול בהכרת הפעילות הנפלאה של בני נוער בירושלים. בני נוער המגיעים דווקא בעיקר משכונות הפריפריה של העיר, שלא מצאו את מקומם בתנועות הנוער המסורתיות אך יש בהם מחויבות עצומה לקהילה ממנה הם באו, על-אף שהמשפחות מהן הם מגיעים מתמודדות עם קשיים לא פשוטים.

ואולי לא שמעתם עליהם, כי אחת מאבני היסוד של חברי סח”י הוא לנסות תמיד לעשות טוב כשהעשייה  היא בבחינת “מתן בסתר”. מאות הפעילים הצעירים של סח”י ברחבי ירושלים מרגישים משמעות גדולה וחדשה לחייהם כשהם עוסקים בנתינה ומסייעים לנזקקים ולחלשים בשכונות ובקהילות מהן הם מגיעים. וביחד עם המשמעות והפעילות, רבים מהם מתגלים ומתפתחים כמנהיגים.

הכל החל בליל חורף לפני כמעט שנתיים, באחת מתקופות השיא של מגפת הקורונה, לאחר שסיימנו אריזה של מאות חבילות מזון וציוד שעמדו להיות מחולקים לקשישים בודדים בכל חלקי העיר. ישבנו אל תוך הלילה עם המתנדבים הצעירים והמרכזים הבוגרים של סח”י. באותה שיחה לילית עלה רעיון שנשמע אז כמו חלום רחוק: הקמת מסגרת שנת שירות של סח”י. ולא סתם שנת שירות – אלא של ירושלמים לירושלים.

חלמנו אז ששנת השירות תתקיים דווקא בעיר, בשכונות ובקהילות שהמתנדבים הצעירים מכירים הכי טוב. כל כך הרבה ספקות עלו אז. “החבר’ה שלנו לשנת שירות?”, היו מי שתהו, אבל לאט לאט נדבקו כולם ברעיון שנשמע משוגע בהתחלה.

הקרן לירושלים עמדה מאחורי התוכנית היומרנית: לא רק העצמה קהילתית, אלא פיתוח מנהיגות עתידית צעירה לעיר. שנה וחצי של הכנות וגיוס המועמדים, תהליכי אישור ארוכים ומסורבלים – ובסוף החלום הפך למציאות:16  נערים ונערות בני 18 יוצאים למסע ארוך של נתינה אין סופית, פיתוח אישי, ערבות הדדית וחיי קבוצה והערך העודף – פיתוח קבוצת מנהיגות אמיתית שצומחת משהשטח ותוביל בעתיד את החברה בירושלים ובישראל.

יצאנו לדרך. החבורה מתגוררת בשתי דירות בשכונת הקטמונים. לאורך היום הם מתנדבים בבתי ספר של החינוך המיוחד ובמסגרות נוספות. אחר הצהריים הם מסייעים בעבודה עם בני נוער וקשישים בשכונה, ובערב לא שוכחים להצטרף לפעילות החסד של סח”י בשכונות ברחבי העיר, יחד עם עוד מאות בני נוער שכבר מסתכלים עליהם כמודל לחיקוי. וכבר יש בני נוער, חברי סח”י, שרוצים להצטרף לגרעין של השנה הבאה…

אבל אנחנו, רגע לפני ראש השנה, התרגשנו עד דמעות ולכולנו הייתה תחושה שככה מתחילים לכתוב היסטוריה…

באווירה אופטימית זו, של עשייה ויצירה חדשה, אני מבקש לאחל לכל חברינו בישראל וברחבי העולם – שנה טובה! מי ייתן והשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנת שלום.

שנה טובה מירושלים,

שי

הפוסט סיפורים מירושלים: ראש השנה תשפ”ג הופיע לראשונה ב-.

עבור 370,000 תושבי מזרח ירושלים זוהי בשורה חסרת תקדים. לראשונה הם וילדיהם יוכלו לפגוש חברים, ללמוד לשחות ולהתאמן במרכז ספורט חדיש ומודרני קרוב לבית, מבלי שהם יצטרכו לנסוע רחוק, למערב ירושלים, או פשוט לוותר ולא לקחת חלק בספורט.

הקרן לירושלים קידמה את הפרויקט הזה בעדיפות עליונה. התורמים המסורים שלנו, ובראשם קרן ג’ק, ג’וזף ומורטון מנדל, הבינו שמדובר בפרויקט עם פוטנציאל לשינוי אמיתי ואפשרו זאת מהיום הראשון לאחר שהוצגה להם התכנית. אנו גאים בכך שהצלחנו לגייס 20 מיליון דולר לבניית המרכז, אך הישג גדול עוד יותר בעינינו הוא הקשרים המשמעותיים שהצלחנו ליצור שמניעים ומתחזקים את הפרויקטים שלנו לעתיד. השותפות המשולשת בין הקרן לירושלים, ההנהגה המקומית של שכונת בית חנינא-שועפט ועיריית ירושלים תהפוך את המרכז החדש למקום תוסס של חיי חברה, תרבות וקהילה. אנו מאמינים שמרכז הספורט הקהילתי של בית חנינא ישמש דוגמה מופלאה לחזונה של הקרן לירושלים לצמצום פערים בין הקהילות המגוונות בירושלים ובמתן הזדמנויות שוות לכולם. הערך המוסף של המרכז החדש יהיה בהעצמה קהילתית של תושבי מזרח ירושלים, בעידוד פעילויות פנאי, בהגברת היכולת לפעול כקהילה ובפיתוח מנהיגות אזרחית מקומית.

העבודה שלנו מתבצעת באמצעות שותפות הדוקה עם המנהיגות המקומית של שכונת בית חנינא-שועפט המחויבת להצלחת המרכז הזה. אלה כוללים מצד אחד את ג’ורג’ סמעאן, יושב-הראש של המנהל הקהילתי ובעל 40 שנות ניסיון במנהיגות קהילתית, ומצד שני את הדור הצעיר – ואסים אל-חאג’, המנכ”ל הדינמי של המינהל וחברי ההנהלה המצוינים שלו.

צילומים: מיכל פתאל

כמי שפועלים במשך עשרות שנים במזרח ירושלים, אנו יודעים שמרכז ספורט לא יפתור את כל אתגרי המקום, אבל אנו חוגגים את תחילת הקמתו, שמחים על העבודה הקשה שלפנינו ומצפים להשפעתו האדירה בעתיד הלא-רחוק. רק על ידי קידום העצמה קהילתית ומנהיגות עתידית נוכל להוביל ליצירת ירושלים טובה יותר לכולם.

אני שמח שהקרן לירושלים מייצרת חדשות חיוביות בירושלים. הקישורים למטה הם לחלק מהדיווחים שפורסמו, כולל במדיה החברתית ובעיתונות הערבית, המשתפים את החדשות המרגשות הללו עם אנשים בישראל וברחבי העולם.

הדמייה: גלפז אדריכלות והנדסה

ג’רוזלם פוסט (באנגלית): 

https://www.jpost.com/business-and-innovation/energy-and-infrastructure/article-710935

בוקרה (בערבית):

https://bokra.net/Article-1493123

אלארב (בערבית):

https://www.alarab.com/Article/1037315#.YrtIpLxU0xg.whatsapp

שי דורון

נשיא הקרן לירושלים

הפוסט סיפורים מירושלים – מהדורת קיץ 2022 מיוחדת הופיע לראשונה ב-.

בחרתי בכוונה לפנות אליכם כמה ימים אחרי ציון יום ירושלים, יום שעורר הדים ברחבי העולם ולאו דווקא לזכותה של העיר המיוחדת והאהובה שלנו.

חגה של העיר נבלע בשנים האחרונות על ידי גורמים קיצוניים המבקשים לנצל את היום המיוחד הזה, שיכול היה לציין את היותה של ירושלים מקום מעורר השראה ומודל לחיים משותפים. רבים מאותם קיצוניים כלל אינם תושבי העיר. רוב תושבי העיר מבקשים לנסות ולמצוא את הדרכים לחיות יחד – אך מטבע הדברים ובמציאות הנוכחית קולם השפוי נבלע ברעש הקיצוניים.

לקראת יום ירושלים, נערכו עמי שני ראיונות בשניים מאמצעי התקשורת המובילים בישראל – “ידיעות אחרונות” (ואתר האינטרנט הפופולרי שלהם YNET) ובעיתון “הארץ”.

אני מבקש לשתף אתכם בעיקרי הדברים אותם ניסיתי להשמיע בתוך כל המהומה של הימים האחרונים: האמונה הבלתי פוסקת שלנו בקידומה של ירושלים כמודל לחיים משותפים, עיר שבה אפשר לחיות יחדיו, במגוון הקהילות המרכיבות את העיר ולראות במגוון של ירושלים את הנכס הגדול ביותר שלה ודבר מעורר השראה. החיים המשותפים הם חלק מכל תחומי העשייה של הקרן לירושלים, מתוך הבנה שחובה עלינו לצמצם את הפערים בין הקהילות השונות המרכיבות את העיר ולתת הזדמנויות שוות לכולם.

ואולי זה ישמע מוזר מול כל רעשי הרקע, אבל אנו מאמינים גדולים במה שאנו עושים והתקווה ממלאת אותנו בכל יום, או כפי שצוטטתי בכותרת הכתבה בעיתון “הארץ”: “אנחנו לא רואים את האור בקצה המנהרה, אנחנו רואים את האור בכל יום בעשייה שלנו”.

שלכם,

שי

לכתבה ב- YNET:

https://www.ynet.co.il/article/sk6fjffvc

הפוסט סיפורים מירושלים – יום ירושלים תשפ”ב הופיע לראשונה ב-.

ימים אחרונים של שנת 2021. השמיים שוב מתקדרים.

לא, זה לא מזג האוויר, היום דווקא שמש חמימה מחייכת ממול, אבל האומיקרון מהלך אימים בתחזיות קודרות. למרות זאת, אני כהרגלי מבקש להישאר אופטימי.

שנת 2021 לימדה אותנו להתמודד עם אתגרים לא פשוטים, ובאותה מידה העמידה סימנים של אופטימיות ותקווה לעתיד.

בימים כאלה של סיכום שנה, אני מבקש להסתכל באופטימיות אל העתיד. בפעם האחרונה שכתבתי אליכם מצאתי כמה סיבות טובות להיות אופטימי ומלא תקווה, והיום כבר אפשר לספר כי בשנת 2022 נתחיל בבניית אחד הפרויקטים החשובים ביותר של הקרן לירושלים בשנים האחרונות: בניית מרכז הספורט הקהילתי הראשון בבית חנינא שבמזרח ירושלים, ע”ש ג’ק, ג’וזף ומורטון מנדל. וזו בוודאי סיבה לאופטימיות גדולה. העצמה קהילתית, מנהיגות עתידית, החיים המשותפים, צמצום פערים ומתן הזדמנויות שוות לכל – כל אלה גלומים בפרויקט הענק שנתחיל בבנייתו בשנה החדשה.

דאבל אופטימיות

ואם זו לא סיבה מספיק טובה לאופטימיות, אז אתם בוודאי תמצאו אותה בקבוצת החבר’ה הצעירים, כולם בוגרי המכינה הירושלמית של עמותת טנא ירושלמי, שבילו בירושלים שנה לפני הצבא וכעת, ארבע שנים אחרי, חזרו לעיר.

“דאבל אימפקט” קוראים לתכנית המשותפת לטנא ירושלמי והקרן לירושלים. קידום צעירים ירושלמים בתחומי הקהילה כך שנוצר מכפיל כוח: גם סיוע לאוכלוסייה הירושלמית וגם הכשרת מנהיגות צעירה המחויבת לעיר ולמגורים בה. אנשים שיובילו תכניות ויוזמות חברתיות בירושלים. משתתפי התכנית הם כאמור סטודנטים, בוגרי המכינה הקדם צבאית של עמותת טנא, שהתאהבו בעיר וחוזרים אליה עכשיו.

הם יפעלו בשכונת גוננים תוך התחייבות לשלוש שנות פעילות ויקבלו, בנוסף למלגת לימודים, גם תכנית מנהיגות שתכשיר אותם להיות מנהיגים בחברה האזרחית בירושלים.

אחד מהם הוא עופר גלפנד, בן 26, סטודנט לביולוגיה באוניברסיטה העברית בגבעת רם שנולד בכלל במושב בצפון והגיע למכינה הירושלמית לשנה אחת, לפני הגיוס לצה”ל. השנה במכינה הייתה ההיכרות הראשונה שלו עם ירושלים, עם אוכלוסיות מגוונות שהוא לא נחשף אליהן קודם ועם יהדות מתחדשת – היכרות משמעותית מאוד שהובילה אותו לרצות ללמוד בירושלים ולגור בה בעתיד.

היום, כשהוא כבר סטודנט, הוא מתגורר בירושלים ולוקח חלק בתכנית המלגאים של “טנא ירושלמי”. “אני פוגש אוכלוסיות שמעולם לא הייתה לי הזדמנות לפגוש”, הוא מסביר, “ואני מבין היום שפערים בין אנשים נובעים מכך שאנחנו לא מכירים. המכינה הייתה הפעם הראשונה שהבנתי את זה והיום אני מנסה להעביר את זה גם לצעירים אחרים”.

שגרירים של תקווה

ואם עדיין לא השתכנעתם בסיבות שלי לאופטימיות, אז קבלו “זריקת בוסטר” נוספת: המפגש התקופתי של נבחרת שגרירי הלימוד המשותף של הקרן לירושלים. מורים ומנהלים מבתי ספר בירושלים, יהודים וערבים, המקדמים יחדיו שותפויות לימודיות של ילדים יהודים וערבים, ויצירת רשת מורים המחויבים לתכנית. נכון להיום, זוהי התכנית הגדולה בישראל העוסקת במפגשים בין יהודים וערבים ומתקיימת דווקא במערכת החינוך, בבתי הספר בירושלים המערבית ואלו שבירושלים המזרחית. התכנית, שהחלה לפני שבע שנים, מונה היום למעלה מ100 בתי ספר מיסודי ועד תיכון, מספר אדיר שמאחוריו מסתתרים עוד עשרות רבות של מורים ולא פחות ממאות תלמידים.

צופה הולנדי

ובתוך כל הימים האלה, התקנות המתחלפות, והקשיים בטיסות- יצאתי מהארץ לכמה שעות כדי להשתתף באירוע משמח של ידידנו ההולנדי רוג’ר ואן אורד העומד בראש הארגון של אוהבי ותומכי ישראל וירושלים – “נוצרים למען ישראל”. רוג’ר קיבל את התואר המחייב “קונסול כבוד של ישראל” ולפעמים צריך להתרחק מישראל ומירושלים כדי להעריך שוב ולהבין את המחויבות הגדולה לירושלים, בלי מרכאות, כפי שבאה לידי ביטוי בהנהגתו של רוג’ר וחבריו לארגון. תכניות רבות לכלל האוכלוסייה בירושלים, יהודים וערבים, צעירים ומבוגרים, מתקיימות בזכות תמיכתם הקבועה, ובשנת 2022 גם ייצא לדרך פרויקט בנייה גדול, בתמיכתם: מבנה חדש לשבט הצופים בשכונת תלפיות מזרח.

תחושת התרוממות הרוח והאופטימיות של אותן שעות בהן נכחתי בטקס המיוחד לכבודו של רוג’ר הגיעה מתוך אהבה אמיתית לירושלים, בלי ציניות. וכפי שהוותיקים ביניכם כבר זוכרים, כבוגר מזדקן של תנועת הצופים, לא היה אופטימי ממני. לראות את רוג’ר משתמש מיד במתנה שהבאתי לכבודו מהארץ ולובש את מדי הצופים והעניבה של מרכז השבט ומתחייב מיד בברכת “חזק ואמץ” ו”היה נכון” – העלה על פניי ועל פניו חיוך שאין אופטימי ממנו.

ובתוך כל אלה, גם אני מבקש לשלוח אליכם בחיוך גדול ואופטימי איחולי בריאות ושנה אזרחית טובה.

הפוסט סיפורים מירושלים – דצמבר 2021 הופיע לראשונה ב-.

ישנם רגעים קטנים בתוך אירועים גדולים, שפתאום אתה מבין את גודל השעה, “נופל לך האסימון”, ואז אתה מרגיש את המשמעות העמוקה של העשייה.

רגע כזה היה בשבוע שעבר, כשחגגנו את פתיחת משכן תיאטרון דוידסון – הבית החדש של תיאטרון הקרון. אחרי עבודה מאומצת של למעלה משלוש שנים נפתח “יהלום” חדש של הקרן לירושלים, “יהלום” נוסף בשרשרת מוסדות התרבות שהקימה הקרן לירושלם בעיר. מבנה מיוחד, לא קונבנציונלי, שחשיבה ויצירתיות הושקעו בתכנונו כדי להפוך אותו למרכז תרבות המתאים לאופי של תיאטרון הקרון –  פעילות תרבותית לילדים ולכל המשפחה, אך גם מקום תרבותי ותוסס שיפעל בלילה, לאחר שהילדים כבר מזמן הלכו לישון והם חולמים חלומות הניזונים מהחוויות שחוו במקום.

ובזמן הטקס, בין הנאומים, הוקרנו על המסך הגדול שתי תמונות היסטוריות: טדי קולק לפני 40 שנה מבקר בתיאטרון הקרון – בטקס הפתיחה ובפעילות. והנה רואים את קרון הרכבת הכחול הישן, שנמצא במחסן גרוטאות בתל אביב והוסב לטובת תיאטרון בזכות ארבעה אמנים צעירים ומלאי דמיון שהפכו אותו למוסד תרבות מוכר שמושך גם אמנים בינלאומיים המגיעים כבר 30 שנה לפסטיבל הקרון הבינלאומי שנערך בעיר.

מייסד התיאטרון, מריו קוטליאר, ראה בחזונו את המבנה שנחנך ושיתף את טדי קולק – והנה החזון מתגשם.

הקרן לירושלים ועיריית ירושלים והעומד בראשה משה ליאון, סוגרים מעגל של חזון ועשייה. ובאותו רגע אתה מבין מה המשמעות ארוכת הטווח של עשייה בעיר ירושלים. התמונות התמימות של תחילת הדרך  נתנו לי, כמי שזכה לעבוד במחיצתו של טדי קולק, את הפרספקטיבה האמיתית והנכונה של הטקס והמבנה החדש.

אותו חזון, שהיום אנו קוראים לו “ירושלים 2030″ בתחום של תרבות יוצרת, הוביל לידי גמר את בניית תיאטרון הקרון. אבל החזון הוא רחב הרבה יותר: משכן תיאטרון דוידסון הוא חלק מה”מייל תרבותי”, חלק מאותה שרשרת היהלומים התרבותיים שהקימה הקרן לירושלים. החל מתיאטרון החאן, דרך הסינמטק, מרכז התרבות משכנות שאננים, מרכז המוסיקה, מוזיאון מגדל דוד, וכמובן גן הפעמון עצמו שבתוכו הוקם תיאטרון הקרון עם אמפיתיאטרון פתוח להופעות תרבות.

לא רחוק משם נמצא המקום שבו אנו מתכננים לשבץ יהלום נוסף ב”מייל התרבותי” של העיר: הבית החדש של קונסרבטוריון הסדנה למוסיקה. עבודתנו ממשיכה, ובניין הקונסרבטוריון החדש הוא חלק נוסף מחזון “ירושלים 2030″ שלנו, הכולל פיתוח מנהיגות עתידית, תמיכה בתרבות יצירתית וחיזוק הקהילה.

שתי התמונות ההיסטוריות שהוקרנו בטקס על המסך הגדול הזכירו לי את גודל המעמד, את החזון הנמתח מימי טדי קולק ועד להגשמתו המלאה בימים אלו ממש.

הייתה זו דרך מצוינת לסיים את השנה שחלפה, שנה לא פשוטה ומלאת אתגרים,  אבל עם הרבה אופטימיות לקראת העתיד, אפילו העתיד הקרוב.

בימים אלו ירושלים רוחשת בפעילויות תרבותיות: לא רק במוסדות ובמבנים המיועדים לכך, אלא בכל חלקי העיר, הודות ל”סדרתרבות” – סדרה של עשרות אירועי תרבות המתקיימים בכל רחבי העיר ובכל השכונות בתרומת קרן ג’ק , ג’וזף ומורטון מנדל ובניהול שלנו, וזה נדבך נוסף לאופטימיות ההכרחית בעבודה בעיר כמו ירושלים.

אני יודע על עוד כמה סיבות טובות להיות אופטימי ומלא תקווה, אבל אשאיר אתכם סקרנים לפעם הבאה…

בינתיים אני מבקש לאחל לכולכם שנה טובה –  שנת בריאות, עשייה והגשמת חלומות.

 שי דורון

הפוסט סיפורים מירושלים – ראש השנה תשפ”ב הופיע לראשונה ב-.

זה כבר נראה כמו היסטוריה רחוקה: רק לפני שבועות לא ארוכים הכל היה נראה אחרת. ירושלים שוב הייתה במרכז החדשות וידעה ימים לא קלים. אבל הנה, חודשיים עברו, והעיר כמעט חזרה לשגרה…

בשבוע שעבר היו בירושלים לילות קסומים: לילות של ירח מלא הזורח מעל העיר, מזג אוויר נפלא של  תחילת קיץ ואלפים שהגיעו ליהנות מאווירה תרבותית כמו שרק ירושלים יודעת לייצר עם פסטיבל ג’אז בגן הפסלים של מוזיאון ישראל, בתמיכת הקרן לירושלים… ירושלים במיטבה, ירושלים שמעוררת השראה, ועל זה בדיוק אני רוצה לספר לכם. בחרתי שלושה סיפורים מירושלים – סיפורים של “שגרה”(?) בפתחו של הקיץ. ואל הירח המלא נחזור מיד…

ניל ארמסטרונג מראס אל עמוד

אם בעוד 20 שנה ימריא האסטרונאוט הראשון ממזרח ירושלים לחלל – אל תתפלאו לדעת מהיכן הוא הגיע. לי אין ספק שהוא יגיע מבית ספר “אשבל אלקודס” בראס אל עמוד, למרגלות הר הזיתים.

מוחמד ארביק הוא מנהל בית הספר המגדיר עצמו כבית ספר למדע, טכנולוגיה, רובוטיקה וחלל. כן, שם שאפתני וכבר מגיל צעיר עבור תלמידים בבית הספר היסודי.

העיר ירושלים מחפשת מנהיגים חינוכיים כמו מוחמד. השם של בית הספר כבר יצא למרחוק. מגיעים אליו תלמדים ערבים מכל שכונות העיר- מצפון ומדרום- מצור באהר בדרום ועד שועפט ובית חנינא בצפון, גם אם מדובר בשעה נסיעה לכל כיוון.

אנחנו הכרנו את בית הספר דרך תכנית “על מדע” – תכנית לקידום לימודי המדעים והמתמטיקה בבתי ספר יסודיים שאנו תומכים ומלווים יחד עם שותפנו מיאסא – המרכז הישראלי למצוינות בחינוך. במסגרת התכנית אנחנו עובדים עם המורים של בתי הספר בירושלים, מכל המגזרים, עבודה לטווח ארוך.

חוויה מרנינה מלאת השראה להסתובב עם מוחמד בבית הספר, לפגוש את המורים והתלמידים ממעבדת הרובוטיקה מעוררת הקנאה. הילדים הצעירים יודעים כבר לבנות רובוטים זעירים מאבני לגו ולתכנת אותם.

אנחנו, חברי ועדת ההיגוי של התכנית וביניהם גם פרופסורים מכובדים, עומדים משתאים מתקשים להבין איך פועל רובוט קטן. המצוינות הלימודית קיימת בכל פינה של בית הספר. האווירה הלימודית וצוות המורים המסור מקרין שלווה ורוגע.

וכאמור, בערב עלה מעל ירושלים ירח מלא של תחילת קיץ. ואני כבר ידעתי מאין יגיע האסטרונאוט הפלסטיני הראשון שינחת על הירח: בית הספר שבראס אל עמוד – בית הספר למדעים, טכנולוגיה, רובוטיקה ו… חלל.

התזוזה של הזז

בתוך כל רצף האירועים מצאנו את הזמן לחנוך את חדר חיים הזז במשכנות שאננים – פרויקט ייחודי של הקרן לירושלים להעתקת ספרייתו וחדר עבודתו של אחד מגדולי הסופרים העברים חיים הזז (1898-1973). הזז היה חתן פרס ישראל לספרות הראשון וממייסדי האקדמיה ללשון העברית. רבים מסיפוריו וספריו מתרחשים בירושלים ובמהלך שנות מגוריו בעיר נדד בעשרות בתים, תוך היכרות עם שכונות, קהילות ותרבויות שונות.

יחד עם אלמנתו אביבה ז”ל, נרקמה התכנית להעתיק את חדר העבודה והספרייה, כולל חפצי האמנות, הריהוט העתיק והספרים הנדירים, לשחזור במרכז התרבות משכנות שאננים.

שחזור חדרו של הזז במשכנות שאננים דרש רגישות רבה של כל העוסקים במלאכה. אבל זה לא הסתכם בסיפור של תכנון וביצוע – שימור ודאגה לפרטים ההיסטוריים – אלא הפך למסע היסטורי מרגש כשבמהלך פירוק החדר מהבית ברחוב חובבי ציון והעתקתו למשכנות, התגלו בדירת הזז ארונות סמויים שבהם הסתתרו עוד אלפי מכתבים נדירים וכתבי יד שאיש לא ראה.

אבל עבורנו, בקרן לירושלים, הדברים שכתב הזז בסיפור שראה אור רק לאחר מותו, הם הנכס האמיתי:  “בירושלים יש מכל האומות, מכל המלכויות, כל הקונסולאטן, כל מיני יהודים: תימנים, מוגרבים, פרסים, בבלים, כל מיני חסידים: חב”ד, ברסלב, גור. משל למה הדבר דומה? – לחבית דבש. העמיד אדם חבית דבש – מיד באות דבורים מכל הסביבה”.

אכן, ייחודה של ירושלים בפסיפס התרבותי שלה. הזז כתב למעשה על הרב-תרבותיות של העיר וחי בעצמו את הרב-תרבותיות שלה. הוא הבין שזו גדולתה של ירושלים. היכולת למצוא את הדרך לחיים משותפים – כנכס מעורר ההשראה של העיר – היא הדבר שאנו בקרן לירושלים מבקשים לקדם. וגם אם לא ידענו – הרי שהלכנו בדרך של חיים הזז.

“הקשר הצרפתי”

דניאל בן סימון הוא עיתונאי, סופר ופובליציסט מן המוערכים בישראל. הוא הספיק לשלב גם קריירה כחבר כנסת. הוא נולד במרוקו, למד בצרפת ומשם עלה לבדו לישראל בשנת 1969. מאז בן סימון לא נח ונחשב לאחד מהאנשים המובילים בכתיבה על נושאים חברתיים בישראל ועל ייצוג של מיעוטים, בעיקר בתקשורת הישראלית.

סיפורו האישי, וכיצד החל את עבודתו בעתון “הארץ”, מעלה היום חיוך, אך מבטא את קשיי קליטתו של עולה מצרפת שמבקש להיות חלק מהחברה הישראלית ובמיוחד בתוך התקשורת הישראלית הוותיקה והממוסדת. סיפורו מעלה מחשבות על קשיי קליטה של עולים חדשים בארץ ובטח במוקד השפעה ישראלי כל-כך: עיתון “הארץ”.

את חוויות הקליטה של העולה מצרפת זכיתי לשמוע יחד עם כ-30 עולים מצרפת, רובם מתגוררים בירושלים. כולם משתתפים בתכנית חדשה של הקרן לירושלים – “ישראל בראי התקשורת” – תכנית להכשרת הדור הבא של עיתונאים עולי צרפת. התוכנית נולדה בצוותא עם ארגון קעליטה- ארגון הגג של העולים דוברי הצרפתית בישראל ובתרומה של מארק אייזנברג המחלק את זמנו בין ירושלים ופריז. את התכנית מוציא לפועל מועדון העיתונאים בירושלים (מיסודה של הקרן לירושלים ומשכנות שאננים) במקצועיות רבה.

המשתתפים בתכנית לומדים להכיר את מפת התקשורת הישראלית ואת הנושאים הבוערים שעל סדר היום התקשורתי באמצעות כתבים ומומחים מובילים בתחומם בישראל. מצטייני התוכנית אף יזכו למלגה מיוחדת שתאפשר להם הכשרה והתמחות באחד מכלי התקשורת הגדולים בארץ.

כן, גם זו משימה שלקחנו על עצמנו עם השותפים לנו בפרויקט הזה: לוודא שיישמע קולן של קבוצות שונות המרכיבות את הפסיפס הירושלמי, שכל המגוון של העיר בא לידי ביטוי, גם בכלי התקשורת, כחלק מיצירת מודל של חיים משותפים וטיפוח מנהיגות עתידית שתהיה מחויבת לעיר.

ואם, בסופו של יום, אחד מהמשתתפים יחליט בכלל להיות חבר כנסת כמו בן-סימון – דיינו.

הפוסט סיפורים מירושלים – קיץ 2021 הופיע לראשונה ב-.