| חברים יקרים, |
| שנת 2023 מגיעה אל סיומה, אבל החיים שלנו מאז ה-7 לאוקטובר 2023 השתנו לנצח. לקראת שנת 2024 אינני איש בשורה. סוף המלחמה עדיין לא נראה באופק, החזית הצפונית מסלימה ועוד טרם דיברנו על אתגרים נוספים.
השגרה בישראל ובירושלים היא שגרה חדשה, קשה וכואבת, כבר מעצם כתיבת הביטוי "שגרת מלחמה". הכלכלה בירושלים מקרטעת והחיים לא שבו למסלולם. אתגר החיים המשותפים בעיר עומד לפתחנו והפצעים עדיין פתוחים. בתוך העננה הכבדה הזו, קשה לראות את האור בקצה המנהרה. באווירה כזו, יהיה זה קשה לכתוב "סיפורים מירושלים".
החודשים האחרונים מלאים סיפורים, כל אחד מרגש יותר מהשני. הקרן לירושלים יצרה פסיפס של סיפורים בזכות העשייה המופלאה והנרחבת של קרן החירום שהקמנו מיד עם פרוץ המלחמה, אך אין "סיפור" אחד שעומד בפני עצמו. איני יכול לכתוב מהדורה של "סיפורים מירושלים" מבלי לראות את הפסיפס השלם שיוצר את התמונה הגדולה, שאולי יכולה לשדר קצת אופטימיות ותקווה.
על מי לספר? על מנהלת בית הספר הירושלמית שחזרה מהפנסיה שאליה יצאה לא מכבר, רק כדי להקים בית ספר לילדי המפונים משדרות בדרום ומשלומי בצפון? ילדים שכבר קרוב לשלושה חודשים מתגוררים בחדרי מלון קטנים, ללא מסגרת חינוכית מחייבת, והנה הצליחו להדביק את כולם – תלמידים, הורים, מורים מתנדבים כדי להקים מסגרת חינוכית מופלאה בתנאים-לא-תנאים.
או אולי אספר על ניצולי השואה, שרק הדיבורים על "שואה" חדשה פתחו אצלם טראומות ישנות, ובתוך כל הקשיים והבדידות דאגנו להם במועדוני הקשישים ובפרויקט "קפה אירופה" וסייענו להם גם לצאת לשמוע קונצרטים מענגים של התזמורת הפילהרמונית הצעירה במרכז המוסיקה בירושלים כדי לתת להם שעה של רגיעה ומפלט תרבותי.
אפשר גם לספר על ילדי בית הספר "קשת" והמורים, שביחד עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים הקימו בחניית בית הספר מטבח וכל יום בישלו בו מאות ארוחות חמות לחיילים ולמשפחות קשות יום בירושלים שבן משפחתם נקרא למילואים.
ויש גם את הסיפור על צוותי הרפואה בבתי החולים בירושלים, שגם בימי שגרה עובדים קשה, אבל מאז ה- 7 באוקטובר הם עובדים ממש מסביב לשעון כדי לטפל בפצועים המגיעים מחזית הדרום ומחזית הצפון, מעבר לחולים "הרגילים" של בית החולים. הסיוע שלנו איפשר ל"תנועת תרבות" לפתוח עבור הילדים של צוותי הרפואה קייטנות, כדי שיהיו כל שעות היום בידיים בטוחות ואוהבות ויחוו פעילות תרבותית וחברתית בזמן שהוריהם נמצאים שעות ארוכות בבית החולים.
ומה עם הסיפור על הצעירים הסובלים מנכות קשה, המגיעים מדי יום לפעילות העשרה והכשרה מקצועית בבית של ארגון "צעד קדימה", אך מאז תחילת המלחמה לא יכלו להמשיך להגיע למקום כי לא היה בו מקלט? תוך שעות נערכנו לשכור עבורם חלל חדש ומוגן.
וישנו הסיפור על מתנדבי סח"י הירושלמים, שגייסו לפעילות של אריזת סלי מזון את בני הנוער המפונים כדי שגם הם ייקחו חלק בעבודה התנדבותית למען המשפחות הנזקקות בירושלים. כך, במקום לקבל עזרה בעצמם, בני הנוער המפונים הפכו להיות חלק מהתרומה לאחרים.
אולי נכון להרחיב את הסיפור על יותר מ-50 אלף משתתפים בתוכנית "דאבל אימפקט"- בעיקר ילדים ובני נוער- מפונים וירושלמים, שהתארחו ברשימה ארוכה של מוסדות תרבות ואמנות בעיר. ביקורים שהיו עבורם הפוגה של כמה שעות מהמציאות ופעילות חינוכית בלתי פורמלית שבאותו זמן גם הזרימה "חמצן" חיוני לכל כך הרבה מוסדות ירושלמים שמתמודדים עם משבר כלכלי גדול בשל המלחמה.
כל אלה הם רק פרומיל משפע סיפורים על העשייה של החברה האזרחית בירושלים, של "הרוח הישראלית" שמגיעה מאלפי מתנדבים ופעילים שנותנים תקווה ואור בימים קשים אלה. העובדה שהקרן לירושלים עומדת מאחורי כל הסיפורים האלה – זו הגאווה שלנו בימים קודרים כואבים שילוו אותנו לצערי עוד תקופה ארוכה.
העיסוק הראשוני שלנו גם "ביום שאחרי" והתקווה לבנות מחדש את המרקם העדין של החיים המשותפים בירושלים לצד פיתוח המנהיגות הצעירה של החברה האזרחית בעיר – כל אלה הם מקור האנרגיה שלנו להמשך העשייה.
ועם כל הקושי הזה, והימים הקשים שעוד לפנינו, אני מבקש לאחל לכולכם שנה אזרחית טובה. זה לא יהיה פשוט, זה לא יהיה קל, אבל נקווה לימים טובים בתקווה שיבואו במהרה.
שנה אזרחית טובה.
שלכם, שי דורון
|
