1.05.2020

חברים יקרים,

אנו מציינים את יום ירושלים השבוע. ירושלים של השבועות האחרונים הייתה שונה מכל מה שהכרנו. דווקא בימים כאלה ירושלים התגלתה שוב כעיר מעוררת השראה. אני רוצה לשתף אתכם בכמה מהסיפורים הקטנים של העשייה הגדולה שלנו בשבועות האחרונים…

מסע לאתיופיה

 

חלוקת סלי מזון בימי הקורונה, שנועדה כדי לסייע לאוכלוסיות הפגיעות ביותר בעיר, הייתה אחת המשימות המרכזיות שלנו בשבועות האחרונים. מבצע לא פשוט: קל להבין, מורכב לבצע… לא רק תמיכה כספית שתאפשר את רכישת סלי המזון נדרשה כאן, אלא גם תמיכה לוגיסטית של מאות מתנדבים שנדרשו לרכוש, לארוז ולחלק את הסלים בכל רחבי העיר – שעתם היפה של מתנדבים בארגוני החברה האזרחית בירושלים ורשת הפעילים של המרכזים הקהילתיים.

 

"רוקמים חלום" היא קבוצה של עשרות גברים קשישים מהקהילה האתיופית שהתאגדו סביב המרכז הקהילתי בתלפיות. קבוצת גברים שהביאו איתם מאתיופיה את מיומנות הרקמה האתיופית המעטרת את הבגדים המסורתיים של הקהילה, מפות, כריות ואפילו מלבוש למזוזות. הם רוצים לשמר את האומנות הייחודית הזו וגם לנסות ולהעביר את סודות המקצוע לדורות הבאים. משבר הקורונה קטע באחת את הפעילות הקבוצתית אך הדאגה לחברי הקבוצה לא פסקה. בסבב הראשון של חלוקת מצרכי המזון, 200 משפחות של קשישים מהקהילה האתיופית קיבלו את הסיוע באמצעות מתנדבים, עד הבית. עם התמשכות הסגר, כבר חשבנו בקרן לירושלים על הסבב השני. אבל הפעם החלטנו על סלי מזון מותאמים לקבוצת הקשישים מהקהילה האתיופית.

 

כך החל מסע קולינרי אל תוך רזי המטבח האתיופי… המוצר הבסיסי הוא ה"טף" – קמח ממנו מכינים את האינג'רה. אלא שאת הטף מייבאים רק מאתיופיה. כמוהו גם ה"קק" – קטניות הדומות לעדשים, ה"שורו" – מעין חומוס טחון, תבלינים מיוחדים ופולי קפה ירוקים. יחד עם סוחרי שוק חנה יהודה והמתנדבים  הוכנו החבילות המיוחדות המיועדות למשפחות הקשישים הפועלים ב"רוקמים חלום". ההתרגשות של מקבלי סלי המזון בראותם את הסלים המותאמים הייתה גדולה. היטיבה לתאר זאת תגובה שהתקבלה אצלנו כתובה באמהרית: "תודה… הרגשתי שהפעם באמת מסתכלים עליי וזה לא רק כחלק מהבעיה הכללית"…

 

מנגינת הלב

 

שלהבת ואלה הן נערות צעירות, בנות 16 ו- 13 בסך הכל. מוסיקאיות מוכשרות המנגנות ולומדות מוסיקה בקונסרבטוריון הסדנא, אחד מהמוסדות הוותיקים והמוערכים בעיר שאנו, בקרן לירושלים, מבקשים לבנות לו בית ראוי כחלק מהתכנון שלנו לפיתוח התרבות היוצרת בעיר בתכנית ארוכת הטווח שרקמנו הנקראת "ירושלים 2030". שלהבת ואלה הן לא רק מוסיקאיות מצטיינות: הן גם יזמיות ומנהיגות צעירות המתגוררות בשכנות זו לזו בשכונת בקעה.

 

יום העצמאות האחרון היה ודאי המוזר מכל ימי העצמאות שידענו עד כה: הסגר המוחלט שהוכרז במדינה בשל נגיף הקורונה היה הדוק ומוקפד במיוחד. הרחובות ריקים ואין תנועת כלי רכב. חסרונן של החגיגות המסורתיות וההתכנסות ההמונית קיבל השנה משמעות אחרת וגעגוע גדול לשגרה ונורמליות לאחר למעלה מחודש של סגר וריחוק חברתי.

 

אבל שלהבת ואלה לא יתנו למצב רוח עגמומי לפגוע ביום החגיגי. "העצמה קהילתית" אנו קוראים לזה: הקהילה שבה הן חיות תדע למצוא בכוחות מקומיים תשובה מרגשת לציון חגיגי של יום העצמאות גם תחת המגבלות שהוטלו.

 

וכך, מספר ימים לפני החג, ביחד עם מורי המוסיקה של קונסרבטוריון הסדנא שהתגייסו גם הם למשימה, הן מגבשות קבוצה של נגנים צעירים, כולם תושבי השכונה, ומתחילים להתאמן על יצירות מוסיקליות המתאימות ליום המיוחד הזה. אליהם מצטרף גם תושב השכונה, נגן סקסופון בן 55, צעיר ברוחו, שמתנדב להיות גם המנצח. בשעה המרגשת, במעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות, מתכנסים בפינת הרחוב בשכונת בקעה עשרה  נגנים צעירים, כולם תושבי השכונה, המקפידים לא להתרחק יותר מ-100 מ' המותרים ליציאה מהבית. כל אחד מביא כיסא פלסטיק ומתיישב בהתאם לתקנות במרחק של שני מטרים מחברו מצויד בכלי הנגינה שלו. פנסי הרחוב משמשים לתאורה. מסביב יוצאים כל תושבי השכונה למרפסות ולחצרות, שוב בהתאם לתקנות ה"ריחוק החברתי", ואז זה מתחיל… מוסיקה ישראלית נפלאה פורצת בעוצמה – ללא הגברה, אלא עוצמה מעצם הנגינה – בביצוע מלהיב של הנגנים הצעירים….

 

את אווירת החג, העוצמה הקהילתית של ערבות הדדית, ואת ההתרגשות הגדולה שאחזה בכולם קשה לתאר במילים.  וכשהחלו הנגנים לנגן יחד את שירת "התקווה" – לרבים מהסובבים היו דמעות בעיניים ואפילו סרטוני הווידאו של הצלמים החובבים שצילמו את האירוע, בתנאי החשכה שמסביב, צולמו ביד רועדת מהתרגשות.

 

זה סיפור קטן מירושלים של ימי קורונה, סיפור שמבטא באופן מעשי את כל מה שהיינו רוצים לעשות בעיר בשנים הקרובות: "ירושלים 2030" – העצמה קהילתית, תרבות יוצרת ומנהיגות עתידית.

על גג העולם

 

לאחר חודשיים בהם היינו עסוקים בתמיכה בצרכים המיידים והבסיסים של האוכלוסיות הפגיעות ביותר בעיר, מכל המגזרים, עכשיו אנחנו בקרן לירושלים כבר חושבים על היום שאחרי. היציאה לשגרה חדשה– "שגרת קורונה" – והימים הטובים שעוד נכונו לעיר.

 

בשבוע שעבר התחלנו לתמוך ביוזמות קריאטיביות ביותר של גופי תרבות, אמנות והחברה האזרחית, כדי שיוכלו לחזור ו"לעמוד על הרגליים". לתת להם את ה"דלק" ו"החמצן" הראשוני לחזור לפעילות בשגרה החדשה.

 

דוגמא ליוזמה מיוחדת ויצירתית היא קבוצת "מוסללה".

למי שלא מכיר – "מוסללה" היא קהילת יוצרים ירושלמית המאגדת אמנים, פעילים חברתיים, אנשי חינוך ויזמים הפועלים יחד כמעבדת מחקר לחיים עירוניים מקיימים ומספקים חממה ובית ליוזמות במרחב שבין אמנות, חברה וקיימות. מרכז העשייה שלהם הוא הגג של מרכז "כלל", הסמוך לשוק מחנה יהודה.

 

מתן ישראלי, הרוח החיה בקבוצת מוסללה, הצליח בדרכו הכובשת ומעוררת ההשראה להדביק אותנו בהתלהבות שלו ובראייה אופטימית על החיים שלאחר המשבר הגדול. מתן מספר: "בשבועות האחרונים גילינו מחדש את החשיבות של המרפסת והגג. מקום ההתאווררות שלנו גם בימי הסגר הקשים ביותר. התפתחה אצלינו תרבות מרפסות וגגות מיוחדת". ובמיוחד הוא מפליג בתיאור הגגות – פוטנציאל גדול שעדיין לא מצוי בשימוש. "הזמן האחרון מחייב אותנו למצוא פתרונות יצירתיים במיוחד". והנה החוויה החדשה שיציעו החבר'ה של מוסללה כבר בשבועות הקרובים: קמפינג עירוני על הגג הירוק של מרכז "כלל" כשמעל יש רק את הכוכבים. חוויה עירונית ירוקה ומסעירה שמתאימה לירושלמים שפתאום יוכלו לחוות את העיר מזווית חדשה לחלוטין, וגם לאלו שבוודאי עוד יגיעו לבקר מקרוב או מרחוק. "זו עליה לירושלים של מעלה…", מתלהב מתן. קמפינג שישלב בתוכו פעילות שבה המשתתפים יוכלו להכיר את אחד המיזמים הירוקים על גג מרכז כלל – למשל את כוורת הדבורים העירונית, או את נפלאות החקלאות העירונית על הגג. ולאחר לילה זרוע כוכבים ואפילו ארוחת בוקר מצומצמת – כולם על הגג.

 

…והנה – שלא תגידו שלא שמעתם משהו אופטימי וקריאטיבי – יוצא מתוך הקושי של השבועות האחרונים…

 

אני מאחל לכם, בשם כולנו בקרן לירושלים, יום ירושלים שמח. התקופה האחרונה לימדה אותנו שוב כמה מיוחדת היא העיר שלנו, כמה מגוונת, איזו חברה אזרחית חזקה יש בה, ערבות הדדית והרבה תקווה ויצירתיות לעתיד.

 

בשבילנו כל יום הוא יום ירושלים!