1.09.2019

כשתאלם תרועת הפסטיבלים

שבועות אחרי הבחירות (סיבוב שני…) ועדיין רב הנסתר על הגלוי. אדם אחד נמצא במרכז קבלת ההחלטות בשבועות הקרובים – כבוד נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין. תוצאות הבחירות משאירות לנשיא המדינה אחריות גדולה לנסות ולהביא את הפוליטיקה בישראל לחוף מבטחים. לא משימה פשוטה כלל ועיקר – אבל דבר אחד כבר למדנו: נשיא המדינה יודע על מה הוא מדבר…. וכך אמר כבוד הנשיא בטקס פתיחת פסטיבל הקולנוע בירושלים בסוף חודש יולי האחרון: "אני רוצה להודות לקרן לירושלים על תרומתה ארוכת השנים לבניין ירושלים, לשגשוגה ולקידומה. הקרן לירושלים היא שותפה מרכזית לייסוד הפרס הזה וכל הערב הזה והרבה הרבה דברים שהתחוללו בירושלים מאז שחרורה. וזו הזדמנות להודות לכם, לכולכם, בין שאתם ירושלמים ובין שאינכם ירושלמים, להודות לכם על האהבה לעיר הזאת ועל מחויבות לאנשיה ולתושביה…."

איני יודע אם ראיתם את הסרט שפתח את פסטיבל הקולנוע בירושלים – "הפרזיטים". סרט דרום-קוריאני, שונה מהסרטים שאנו רגילים לצפות בהם. קשה היה להישאר אדיש לעלילת הסרט. היה מי שאהב והיה מי שהסתייג, אבל אי אפשר היה להיות אדיש. היה ערב נפלא בזכות העבודה המסורה של אנשי הסינמטק וצוות הפסטיבל, בראשותה של נעה רגב, שגם אליהם אי אפשר להישאר אדיש, ואנחנו היינו גאים על התמיכה שלנו בסינמטק ובפסטיבל הקולנוע, כמו שאנחנו עושים במשך שנים – אבל השנה באופן מיוחד. מאז ייסדה הקרן לירושלים את הסינמטק, התרומה של הסינמטק לתרבות הירושלמית וליצירתיות היא מכרעת. פרסי הקרן לירושלים שחולקו השנה בפסטיבל (בהיקף של מאות אלפי שקלים) – היו תזכורת לכולם על החשיבות שאנו רואים, בהיותנו הגוף המוביל בתמיכה בתרבות בירושלים, לפתח את העיר כמרכז תרבות פורח, יוצר, חדשני, הנותן ביטוי ליצירה מגוונת המיועדת לכולם. ואחרי שנדמו קולות תרועות הפסטיבל, התרגשתי הרבה יותר כאשר לפני ימים ספורים חנכנו בצנעה מרחב חדש בתוככי הסינמטק – ה"אוריינט אקספרס".

את עופרה אברהמסון לא הכרתי, למרות היותה ירושלמית כבר דור שני. אחרי נישואיה לבעלה, דניאל אברהמסון ז"ל, שעלה לישראל מארגנטינה, הם החליטו להקים את ביתם בירושלים. נפגשנו בחטף, כאשר הגיעה באחת הפעמים הראשונות למשרדי הקרן לירושלים לבדוק אפשרות להנציח את שם בעלה שנפטר לפני שנים אחדות וקולנוע הייתה אחת מאהבותיו הגדולות.  מהרצון האישי הזה נולדה אחת הפינות הנעימות והמזמינות ביותר בתוך מרחבי הסינמטק – לאונג'-קפה "האוריינט אקספרס" שישמש את באי המקום להפוגה, למפגש, ללמידה ויצירה באווירה המיוחדת של המקום על רקע נופי גיא בן-הינום והר ציון. עופרה החליטה להנציח את שם בעלה בתרומה שאפשרה את הקמת המקום המיוחד הזה. היא – אשת חינוך. הוא שימש בתפקיד מקצועי ברשות המיסים. "אנשים טובים באמצע הדרך" היה ניתן לכנות את עופרה ובעלה, אך מבחינתי הם "אנשים מצוינים במעלה הדרך": אותם אנשים שהופכים את ירושלים לעיר כל כך מיוחדת ומרגשת. ואנחנו – אנחנו הירושלמים ואלה המבקרים במקום, חובה עלינו להיות ראויים להנצחה הזו ולשמור ולפתח את העיר ירושלים כעיר פתוחה לכולם, יוצרת, תרבותית וסובלנית.

************************************************************************************

שיטה בדוקה לניצחון / במרחבי השש-בש

פעם הייתי שחקן שש-בש לגמרי לא רע. יש הרבה ירושלמים שטוענים שהם השחקנים הכי טובים… כשהייתי ילד בירושלים עוד הייתי מבני הדור ש"יורדים למטה" לשחק בחצר אחר הצהריים. מגרש החנייה השכונתי – אז לא היו הרבה רכבים פרטיים ובטח לא שניים למשפחה –  הפך מגרש למשחקי כדורגל סוערים עד רדת החשכה, בתקווה שאחר כך עוד יישאר לנו כוח גם להכין שיעורי בית. בין לבין היינו יושבים על המדרגות בכניסה לבניין בו גרתי ובאותה התלהבות פותחים בסדרת משחקי שש-בש קולניים, למרות שהייתה זו שכונת רחביה – לא בדיוק המעוז של משחק זה… לעיתים הייתה לנו "שיטה": כשהיינו עומדים בפני הפסד מחפיר וכואב היינו הופכים את לוח המשחק ומכריזים על "תיקו"… העיקר לא להפסיד לשכן מהבית השני.

שבוע שעבר נקטתי באותה שיטה. עמדתי להפסיד לדרור עמדי. לא סתם להפסיד – הפסד ב"מגרש הביתי". דרור הוא מנכ"ל עמותת כולנא ואנשי עמותת כולנא הם עכשיו חלק מהדיירים החדשים בבניין הקרן לירושלים, במרחב חדש שהקמנו בקומה השנייה של הבניין: המרחב לחיים משותפים. זהו מרחב עבודה שיתופי חדש לעמותות וארגונים העוסקים בחיים משותפים, דו-קיום וסובלנות בעיר שלנו. זה יהיה גם המרחב של קואליציית הסובלנות אותה אנו מובילים: למעלה מ-50 ארגונים שונים העוסקים באחד הנושאים החשובים ביותר לעתיד העיר ועומדים בראש העשייה של הקרן לירושלים – החיים המשותפים בעיר.

ובחזרה לדברים החשובים באמת: משחק השש-בש נגד דרור. כך, באמצע יום עבודה, כאשר מסביב צופים בנו חברים נוספים השותפים למרחב, אסור להפסיד… בטח למי שייסד את אליפות השש-בש הירושלמית הראשונה, בשער יפו, אירוע שבו נטלו חלק מאות אנשים, שהיה אירוע מכונן, בתמיכת הקרן לירושלים, לפתיחת פעילותה של עמותת כולנא שמטרתה לקדם את החיים המשותפים בין יהודים וערבים בירושלים באמצעות ה"חיים עצמם", כמו משחק השש-בש…

אז תיקו הוא גם הישג מול מי שהביא את בשורת אליפות השש-בש לירושלים! רק אל תבקשו ממני להיות שותף לאתגר הבא של כולנא – "שירים ושערים" – שייערך בקיץ הקרוב בשער יפו, במקביל לאליפות אירופה בכדורגל. בטח אי אפשר להתאמן לקראת האירוע בבעיטות לשער בתוך בניין המשרדים. איך אמא הייתה אומרת לנו? כדורגל משחקים בחצר ולא במסדרון של הבית….

 

*********************************************************************************************

מצלבים ידיים

גדלתי בירושלים של שנות ה-60 ועברנו לשנות ה- 70 בגיל ההתבגרות, עד הגיוס לצבא. והרבה יותר ממשחקי השש-בש, חלק מרכזי בחיינו היה עמק המצלבה שגבולותיו היו נרחבים הרבה יותר, לפחות בעינינו. סלילת דרך הזז, שחצתה את העמק, הייתה כמו פצע בילדותינו. אבל אין ספק שהמרכז האמיתי של העמק עבור תלמידי הגימנסיה העברית היה "בית נועה" – הבית של חניכי הצופים בשבט מצדה. וליד חניכי "מצדה" היה אסור אפילו להזכיר את העובדה שהיו עוד ילדים ובני נוער שהסתובבו בעמק עם חאקי ועניבה – חניכי שבט "מודיעין"… היריבות הזו פירנסה דורות רבים של חניכים עם זהות מאד מוגדרת וגאה – "זה אנחנו או ההם", עד שאפילו את שמם לא רצינו להגות או לדעת… אבל בעיקר זה הפך אותנו לצופים טובים יותר, בתקווה שאכן זה הביא אותנו להיות בני אדם טובים וערכיים יותר.

כבוגר השבט קיבלתי בשבוע שעבר מייל עדכון על הנעשה ב"מצדה" עם פתיחת שנת הפעילות החדשה. אם לא הייתי בין האחראים לחדשה המרעישה לא הייתי מאמין למראה עיניי למקרא הכתוב: שבט מצדה מודיע בגאווה על פעילות משותפת, מתואמת היטב ומשתפת גורמים אחרים, עם….שבט מודיעין. והכל למען שמירת אחד השטחים הירוקים המיוחדים המשרתים את כל העיר – עמק המצלבה. שני השבטים מתכוונים להפעיל בעמק תכנית משותפת, בשיתוף עם מנהל קהילתי גינות העיר, לטיפוח קהילת תושבים שתהיה מעורבת בנעשה בעמק המצלבה ובשמירה עליו. חזון אחרית הימים…."מצדה" ו"מודיעין" ביחד – מי היה מאמין….

וכבר אמרנו – לקרן ירושלים יש יכולות מיוחדות: אם הצלחנו לחבר את חניכי שני השבטים הרי שאין משימה גדולה כקטנה שלא נוכל לה… כל הסיפור הזה, שנשמע לבני דורנו כאגדת עם לא מציאותית, התרחש בחודשים האחרונים הודות ליוזמה חדשה שלנו – "פרס הקרן לירושלים לאזרחות טובה" –   פרס המיועד לפעילות ויוזמות של אזרחות טובה של חברי תנועות הנוער בירושלים. אחת מהיוזמות הזוכות הייתה  המיזם המשותף של חניכי שבט מצדה ומודיעין והנה לא רק אזרחות טובה אלא כמעט שינוי היסטורי…

ואם נוסיף עוד נדבך קטן של רצינות: גם את הקריירה הציבורית שלי כבוגר התחלתי בירושלים, כמרכז שבט הצופים בנווה יעקב. אני הרבה יותר גאה במה שהשיגו והיכן שנמצאים היום בוגרי שבט "כפיר" שנושאים בעמדות מפתח והנהגה במגזר הציבורי או השוק הפרטי. תנועת הצופים ותנועות הנוער בכלל מהוות גם היום בית יוצר למנהיגות ולאזרחים מעורבים ופעילים המחויבים לחברה בהם הם חיים. אני מקווה שכבר בחודשים הקרובים נשיק יחד עם תנועת הצופים תכנית מנהיגות חדשה למרכזי שבטים שיובילו את פעילות הצופים בירושלים, בשכונות המעמידות אתגר קהילתי ארוך טווח היכול לגדל דור חדש של ילדים ובני נוער, חניכי הצופים שיהיו מחויבים לקהילה שלהם ולעיר ירושלים.

ועמק המצלבה, שהיה כבר עד להיסטוריה של למעלה מ- 2000 שנה, אחרי כל השנים – הנה עוד רגע היסטורי שייזכר לעד…

ביינתיים – הרשו לי לברך את כולכם בשנה טובה, שנת שלום ועשייה, ומעבר לפינה – תרשמו כבר ביומן החדש של השנה החדשה – פסטיבל הג'אז ב-4-6 בדצמבר…

 

שנה טובה,

שי דורון

נשיא הקרן לירושלים