1.06.2019

בחרתי לשלוח אליכם "מהדורה מיוחדת" של סיפורים מירושלים- דווקא אחרי יום ירושלים.

אינני משוכנע כי ההוגים של "יום ירושלים" חשבו כי בעתיד יהפוך היום הזה – לפחות עבור חלק מהציבור – להצהרה פוליטית, ובמקום להדגיש את אחדותה וייחודה של העיר – מדגישים סממנים של מחנה פוליטי כזה או אחר.

 

העיר ירושלים צריכה חשיבה מחודשת על מהותו של יום חגה. "יום ירושלים" צריך להיות יום שידגיש את יופייה וייחודה של  העיר הדגש בהיותה עיר מגוונת, עיר שמסוגלת ליצור חיבורים, עיר תרבות ועיר יוצרת- – עיר שמעוררת השראה בארץ ובעולם.

 

בעיניי רוחי הייתי מבקש לחגוג בירושלים – כל השנה ובוודאי ב"יום ירושלים" –  את היצירתיות והמצוינות, אהבת האדם באשר הוא אדם, הגיוון האנושי, הפתיחות לכולם. עיר שיש בה מידה של צניעות ועם כל הקשיים משדרת אופטימיות לעתיד. וכן, גם מידה של חוש הומור לא תזיק לעיר הזאת….

 

 

בשנים האחרונות, אנחנו בקרן לירושלים התחברנו להרבה ירושלמים שמבקשים לציין את יום חגה של העיר בדרך אחרת –  "יום ירושלמי – יום האחר". שורה של אירועים שאין להם כל נגיעה פוליטית ובאים להרבות את הטוב בעיר ולחבק את כל מי שגר בה .

 

המרכז הבין-תרבותי, מיסודו של הקרן לירושלים ובתמיכה שוטפת שלנו, הוציא אתמול לפועל סדרה של אירועים ומפגשים המדגישים את ירושלים הפתוחה והמקבלת את כולם, את השונה והאחר, הרוב והמיעוט, יהודים, מוסלמים ובני דתות אחרות, חילונים וחרדים – – לכולם יש חלק "ביום ירושלמי – יום האחר" כי אין מקום אחר… כך, למשל, התקיימה שיחה עם אביה של שירה בנקי ז"ל עם תלמידי תיכון "דרור" ולאחריה נערכו קבוצות דיון עם ארגונים העוסקים בסובלנות; ערב תפילה בין-דתית בהשתתפות רב, כומר ואימאם; משחק המפגיש בין ירושלמים לשיחות קצרות בתחנות הרכבת הקלה; ואפילו הייד-פארק ירושלמי שבו נעמדים על גיגית הפוכה ומקשיבים לסיפורם של ירושלמים אחרים. והרשימה ארוכה מאוד.

 

והייתה גם את הצעדה הירושלמית בפארק המסילה, כמה שעות לפני סיום אירועי היום. איני בטוח אם משפחת גוטסמן מניו-יורק, שביקשה בתרומתה הנדיבה להקים את פארק המסילה, התכוונה דווקא לזה, אבל "הצעדה הירושלמית" שהתרחשה שם אתמול אחר הצהריים היא ירושלים שאני רוצה לראות.

 

עשרות משפחות צעדו במסלול ההליכה בפארק המסילה, תהלוכה שמחה של מבוגרים, ילדים, בלונים ומוסיקה. עשרות משפחות שחגגו את המגוון האתני הצבעוני של ירושלים. משפחות ערביות, יהודיות, דתיות וחילוניות – כולם ברגל, עם עגלות ילדים, צעירים רכובים על אופניים, כלבים ובעליהם יחדיו – מייצגים את הפסיפס הירושלמי. זהו דו קיום שאינו נזקק לאולם ממוזג עם כסאות נוחים או הזמנה מיוחדת, דו קיום שיוצא מהחיים עצמם לאורך פארק המסילה, המוביל מאזור מלחה ועובר דרך שכונות יהודיות וערביות. ובשכונות האלה, כמה מפתיע, יש בסך הכל ירושלמים שרוצים פשוט ללכת או לרוץ, לנשום אוויר או לשבת על ספסל בצל – ומוצאים עצמם הולכים לאורך תוואי מסילת הרכבת ההיסטורית עד הגיעם למתחם התחנה הראשונה.

 

זוהי צעדת "יום ירושלים" האמתית. נכון, לא רואים, או כותבים או מדברים עליה, אבל זו הצעדה של הירושלמים המבקשים את טובת כל האזרחים הגרים כאן ומבקשים גם לשלב מסר של תקווה ואופטימיות לעיר ירושלים ביום חגה.

 

בחזון של הקרן לירושלים לעשור הקרוב אנו מבקשים לקדם פארק מסילה נוסף בצפונה של העיר – כזה שיחבר שכונות ואנשים נוספים: נווה יעקב, דרך פסגת זאב, בית חנינא ושועפאט ועד בואכה הגבעה הצרפתית. אנחנו כבר התחלנו לחלום על התוואי החדש ואולי בעוד כמה שנים, בעזרת אלה היודעים היכן נמצא הלב האמיתי של העיר, יהיה לנו, הירושלמים, עוד מקום לחגוג את הגיוון הנפלא של העיר שלנו.