פשוט חשוב
השבועות האחרונים של 2022 היו עמוסים בטקסים, אירועים ופתיחות חגיגיות של פרויקטים עליהם עבדנו קשה מאוד ואנו גאים על שהגיעו אל קו הסיום המיוחל.
הרחבה ע"ש מורטון מנדל, הצמודה אל טחנת הרוח ההיסטורית בשכונת ימין משה, היא ללא ספק נקודת ציון עוצרת נשימה ביופייה בירושלים. מעתה מאות אלפי מבקרים מדי שנה יוכלו ליהנות מרחבה משודרגת ונגישה הצופה אל הנוף המרהיב של העיר ומורדותיה המזרחיים.
בהדר רב ובליווי אורחים רבים שבאו במיוחד מארה"ב, חנכנו את רחבת הכניסה של ההיברו יוניון קולג' ע"ש משפ' טובי – פרויקט אותו הובלנו והבאנו לסיום, נדבך נוסף בתכנון המלא של הקמפוס ע"י האדריכל משה ספדי.
ואם אלה לא מספיקים, אז אספר שליופייה של ירושלים נוסף יהלום נוסף מחודש ומשודרג: הגן ע"ש צ'ארלס קלור, במורדות עמק המצלבה, חלום שהמתין שנים לביצוע שלנו. זהו פרויקט המחזיר אותנו אל ימיה ההיסטוריים הראשונים של הקרן, אי שם בתחילת שנות ה-70, וכעת הגן הנסתר הזה קיבל את החשיפה המגיעה לו עם ספסלי ישיבה מול הנוף, שבילי הליכה נעימים ותאורה מתאימה, להנאת תושבי השכונות הסמוכות, כלל הירושלמים ולאלה המבקרים בעיר.
בשבועות העמוסים האלה, היינו גם שותפים להקמתו של מרכז האמנויות החדש במרכז העיר, שישמש בית לבתי הספר הגבוהים לאמנויות, וגם שמחנו בפתיחה של הקמפוס המרשים של אקדמיית בצלאל.
אבל בין כל הטקסים רבי המשתתפים, הפתיחות המכובדות והאירועים הנוצצים "התחבאו" להם שלושה פרויקטים, חשובים לא פחות. כן, לפעמים צריך לתת זרקור לדברים שהם פשוט… חשובים. אולי הם לא מקבלים את הכבוד והיוקרה של פרויקטים הנהנים ממבנים מרשימים, אך מה שנעשה בין כתליהם הצנועים הוא בעל חשיבות עצומה לירושלים על כל אוכלוסיותיה ומרכיביה ועבורנו הם מקור לגאווה גדולה.
כזה הוא מועדון הנוער בשכונת קריית מנחם, שחודש וצויד בתרומתה של משפחת אוטולנגי מאיטליה לזכרו של אבי המשפחה, אמיליו. המועדון, המשמש בית חם לעשרות בני נוער משכונת קריית מנחם, עבר מהפכה אמיתית בזכות שיפוץ נכון והצעירים מצביעים ברגליים ומגיעים מידי יום אחר הצהריים לפינה החמה שלהם. שולחן ביליארד, ספות, שטיח, מטבח מאובזר וחדר יצירה – הכל כדי שבני הנוער ירגישו שיש להם לאן ללכת ואיפה להיות. "זה הבית השני שלי", תיארה בפשטות אחת הנערות את המועדון כשנפגשנו שם עם משפחת אוטולנגי, "ועכשיו זה ממש כיף לבוא אליו, כמו שנעים לחזור הביתה". הבית החדש יאפשר גם להרחיב את התכניות המועברות לבני הנוער המגיעים למקום, בעיקר בתחום של מנהיגות צעירה ומחויבות לעיר ולקהילה המקומית. רועי טרבלסי, מנהל תחום הנוער בשכונות מינהל גנים, מספר על נער שבמשך שנתיים הגיע לתכניות החינוכיות של המועדון, אחרי שקודם לכן לא עשה עם עצמו שום דבר ולא מצא את עצמו באף מסגרת. "בעבודה ממש ארוכה של הצוות החינוכי, הוא לאט לאט התחיל להגיע לכאן באופן קבוע. היום הוא הפך בעצמו למדריך. זה מרגש. בני נוער שמגיעים לכאן ומוצאים מישהו שרואה אותם".
צילום: ששון תירם
פרויקט נוסף, שחנוכתו נבלעה בתוך שטף הפרויקטים האחרים, היה חנוכת המרכז להכשרה מקצועית ע"ש פולינסקי לבני נוער בסיכון ובעלי צרכים מיוחדים. פרויקט מיוחד במינו שמציג מודל ייחודי שאינו קיים באף מקום בארץ. פיילוט, שאם יצליח ישמש בשורה אמיתית לנערים ונערות שסיימו את לימודיהם מטעם משרד החינוך והם "נזרקים" בבת אחת לעולם הגדול.
המבנה הגדול, בן שלוש קומות, מאכלס מרחבי לימוד ייחודיים המאפשרים לנערים ולנערות הכשרה מקצועית – כזו שתוציא אותם ממש עם תעודת מקצוע והם יוכלו להשתלב בשוק העבודה. המרכז מציע לצעירים קורסים בתחומים של קולינריה, ספרות ועיצוב תסרוקות, איפור ועיצוב ציפורניים, טכנאות של תיקוני טלפונים ניידים וגם עזרה לגננות בטיפול בילדים. בני הנוער שמגיעים למכללה, מגיל 16 עד גיל 21, עם קשיים חברתיים ולימודיים, יודעים שהמרכז החדש יאפשר להם לרכוש מקצוע עתידי.
"הכי מרגש אותי לראות את ההורים שמגיעים לרשום את הילדים למכללה", מספרת יעל אביטל שלקחה על עצמה את ניהול המקום. "קשה להורה מזדקן לדעת שהוא משאיר אחריו ילד שלא יכול להחזיק את עצמו בעולם, זה כאב נורא. בבת אחת המעטפת של מערכת החינוך נגמרת, והנערים והנערות האלה יושבים בבית. אנחנו נותנים להורים האלה תקווה – שהילדים יוכלו להשתלב בחברה ולהתפרנס בכוחות עצמם. זה מבחינתי שווה הכל".
ויש גם את גן הילדים בשכונת קריית היובל, ששופץ בתרומת דניאל מולר וחבריו מגרמניה המגיעים מדי שנה לירושלים ובוחרים לשקם גן ילדים אחד, כך כבר למעלה מ-50 גנים. כביכול זהו "עוד גן ילדים", אבל מדובר בבית חדש, גן לילדים בעלי צרכים מיוחדים, הכולל טיפול מסור של צוותים חינוכיים וטיפוליים – ועכשיו בתנאים הרבה יותר טובים, גם בגן עצמו וגם בחצר שמסביב.
צילום: ששון תירם
חיזוקה של העיר וקהילותיה ומתן הזדמנויות שוות לכולם עומדים במרכז העשייה שלנו. פרויקטים כאלה, גם אם לא היו באור הזרקורים וגם אם לא קראתם עליהם בעיתון, הם שיבטיחו שמה שאנו עושים בירושלים באמת הופך אותה לעיר טובה יותר, או כפי שכתבתי – דברים שהם פשוט חשובים.