סיפורים מירושלים – ראש השנה תשפ"א

אלו הם זמנים משונים וקשים ובירושלים אנו עומדים בפני תחילתו של סגר שני ועלייה במספרי החולים. כולנו זקוקים למעט חדשות טובות ואנו מביטים אל השנה החדשה בתקווה ומייחלים לימים טובים יותר שעוד יבואו…

המהדורה הזו של "סיפורים מירושלים" נשלחת אליכם בצירוף ברכות לשנה החדשה שתהיה שנה של בריאות ושמחה. הסיפורים שתקראו כאן נותנים לי תקווה לעתיד ולכן אני רוצה לחלוק אותם איתכם ולאחל לכל ידידינו ברחבי העולם שנה טובה מירושלים.

 

האור מעבר להרי החושך

את אליעזר ("גזר") יערי אני מכיר כבר שנים ארוכות. חברים. חולקים חוויות ואהבות משותפות, ואחת גדולה – ירושלים.

לפני שנים, כחלק מתהליך החלמה והתאוששות מניתוח שעבר, אליעזר היה חייב להתחיל ללכת….להבריא. ללכת מביתו שבארנונה והכיוון שבחר היה ללכת מזרחה – לשכניו ש"מעבר להרי החושך": הכפר צור באהר. את העולם החדש שנפתח בפניו סיכם בספר שזכה כבר לצאת באלפי עותקים   – "מעבר להרי החושך". ספר מסעו של אליעזר אל השכנים הקרובים כל כך גאוגרפית – אך כל-כך רחוקים….

בצור באהר הוא התוודע אל גלריה מגוונת של אנשים אותם לא הכיר. אחד מיוחד היה ד"ר טארק אבו חאמד, פלסטיני גאה תושב הכפר, מי שנחשב שהגיע לעמדה הבכירה מבין תושבי מזרח ירושלים במשרדי הממשלה הישראלים – סגן המדען הראשי של משרד המדע. עכשיו הוא משמש כמנהל האקדמי של מכון הערבה ללימודי הסביבה. המפגש ביניהם הוליד גם את הסרט התיעודי המרתק – THE OPTIMISTS, אך בעיקר חברות אמיצה שהובילה לאחד הפרויקטים המרתקים שבו הקרן ירושלים מעורבת לאחרונה.

מלבד כל עשייתו, ד"ר אבו חאמד משמש גם כיו"ר ועד ההורים של בית הספר התיכון העירוני לבנות בצור באהר. מעבר לכל דבר, מעל כל מחלוקת או ויכוח פוליטי – ד"ר אבו חאמד הבין והוביל את הגישה לפיה העתיד נמצא בחינוך והשינוי יבוא מהדור הצעיר ומהבנות שגדלות בכפר. בית הספר התיכון לבנות בצור באהר הפך במהרה לסיפור הצלחה שמוביל שינוי: חינוך פורץ דרך, מוטיבציה לשינוי של תלמידותיו, רצון להישגיות וסלילת הדרך ללימודים אקדמיים מתקדמים תוך מתן הזדמנות אמיתית להתפתחות עתידית.

מה שהיה חסר לבית הספר המטופח היו מעבדה למדעים. פיזיקה, כימיה, ביולוגיה ברמה גבוהה, תחומים שכה קרובים לד"ר אבו חאמד. לצורך זה חברו החברים החדשים וגייסו גם אותנו להגשים את החלום: אליעזר יערי עצמו צירף חברים טובים מישראל, אוסטריה וארה"ב שהתגייסו יחד איתנו לגייס משאבים, לתרום ולהקים את המעבדה. ד"ר אבו חאמד  דאג גם למה שנראה כל כך טבעי אך הוא עדיין יוצא מן הכלל והוא גיוס תושבי הכפר, הורים לתלמידות, לתת ולתרום את חלקם הצנוע ולהצטרף יחדיו למשימה. בימים אלה, ששנת הלימודים נפתחת, וגם אם השגרה עדין רחוקה – השלימה הקרן ירושלים את בניית המעבדה והצטיידותה, ומכאן השמיים הם הגבול לבנות התיכון בצור באהר….

את החיוך של טארק ואליעזר קשה להחמיץ, גם כאשר ימים לא קלים עוברים על כולנו. נכון, זו מעבדה אחת למדעים, אבל הסיפור מאחוריה נותן תקווה ענקית לירושלים.

אגב, בחודשים האחרונים יצא ספרו החדש של אליעזר –  "מפעם לפעם" – המרכז את טוריו השבועיים כפי שפורסמו ב-20 השנים האחרונות ברדיו הישראלי מידי יום שישי אחר הצהריים. הטורים, גם אם בהומור מסוים, העלו סימני שאלה וביקורת לא סמויה על החברה הישראלית, אך מ"פעם לפעם" יש סימן קריאה ותקווה והם מגיעים מירושלים ומצור באהר….

 

 

 

הפתעה בקופסה

זה היה עוד יום חם מאוד, ימים אחרונים של חודש אוגוסט, ימים אחרונים לפני מה שאמור להיות החזרה לבית הספר, חזרה ללימודים. הגעתי למרכז הקהילתי בקריית מנחם לראות מקרוב את חלוקת המחשבים למשפחות יוצאות אתיופיה המתגוררת בשכונה. 40 משפחות של בני הקהילה הגיעו, כל אחת בתורה, לקבל מחשב ביתי כדי שיוכלו להתחיל ללמוד בשנת הלימודים הקרובה את מה שאנחנו מגדירים "למידה מרחוק" . לחלקנו הגדול ה"זום" הפך לחלק משגרת יומנו, לעבודה, לימודים וקשרים חברתיים. אך בירושלים יש רבים שזה ממש לא כך…  למשפחות רבות אין מחשב ביתי או מחשב נייד כלל.

תשתית חיבור לרשת לקויה באזורים אחרים, משפחות מרובות ילדים שיש להן מחשב אחד וצריך לקיים תורנות בין הילדים מי ישתמש, מתי ואיך הוא יהיה חלק מהלמידה מרחוק בשעה הנכונה. בנוסף יש צורך בתוכנת מחשב מיוחדת.

הקרן לירושלים השקיעה בחודשים האחרונים מאות אלפי דולרים ברכישת מחשבים, טאבלטים ומחשבים ניידים לתלמידים מכל המגזרים ומכל הגילאים. אך הסיפור של קריית מנחם ועמותת מחשבה טובה הוא מיוחד. 40 מחשבים ששימשו חברות מסחריות הושמשו והותקנו מחדש  על ידי מתנדבי  ארגון "מחשבה טובה" באמצעות הסדנא הקהילתית לחדשנות ומחשוב שפועלת באורח קבע במרכז הקהילתי בקריית מנחם.

גם חסכון כספי ניכר, גם דאגה למיחזור וניצול נכון של משאבים וגם מעורבות קהילתית של צעירים מתוך הקהילה למען הקהילה.

כל משפחה הגיעה למרכז הקהילתי וקיבלה ארגז ובו מחשב שהותאם והפך כחדש, כרטיס רשת, תוכנות לימוד וממשק עם בתי הספר ו"זום" מוכן לפעולה. אל כל אלה התווסף במידת הצורך גם מודם נייד המאפשר גלישה ברשת גם אם אין תשתית רשת קבועה בבית.

 

 

אבל בתוך הקופסה הסתתרה גם הפתעה נוספת: חוברת הדרכה, בסיסית ופשוטה, כיצד להשתמש במחשב, חוברת הכתובה כולה באמהרית. בעיקר לטובת ההורים הנרגשים המלווים את ילדיהם לקבל את המחשב ולאפשר להם להכיר ולסייע במידת האפשר. מדריך דובר אמהרית מסביר בסבלנות לכל משפחה ומשפחה, ומדריך את הילדים והוריהם איך להשתמש במחשב החדש. "הזום" הרי הוא אותו זום בעברית, ערבית, אנגלית ואמהרית.

 

איש תחת גפנו

משפחת טל (טובול) היא משפחה ירושלמית שרבים מכירים. רחל ושמעון טל עלו לירושלים מאלג'יר ובה בנו את ביתם וגידלו שלוש עשרה בנים ובנות באהבה ובהשקעה רבה. השותפות בין ההורים הצמיחה משפחה עניפה, ערכית ומלומדת. שמעון, איש צנוע, עבד כקבלן שבנה הרבה בירושלים ולימים שילב עם עבודתו גם פעילות ציבורית ועשייה למען הקהילה ואף קיבל את אות יקיר ירושלים על כך. רחל, למרות השכלתה ולימודיה, הקדישה את חייה למשפחה וניהלה את ביתם כמו מבצע צבאי. מידי יום תוך דאגה לכל אחד מילדיה ובהמשך לנכדיה ולניניה. בני הזוג נפטרו בשיבה טובה והשאירו אחריהם משפחה גדולה ומלוכדת.

סיפורה של הקרן לירושלים מורכב מפסיפס של תורמים ותומכים מרחבי העולם כולו, אך לעיתים מרגשת במיוחד היא התמיכה שאנו מקבלים דווקא ממשפחה כמו משפחת טל. אנשי ירושלים האמיתיים. בני המשפחה בחרו והאמינו בקרן לירושלים כפלטפורמה להנציח את הוריהם ובתמיכה באחת מהתכניות אותה אנו מובילים – "עמק הצבאים".

"עמק הצבאים"  – פארק הטבע העירוני במרכזה של העיר, שכולו ביטוי לעוצמה קהילתית ומנהיגות מקומית, שהקרן השקיעה משאבים רבים בפיתוחו ובקידומו והיא ממשיכה להשקיע בו גם עכשיו. עמק הצבאים זכה, בתרומה של משפחת טל, לפנינה נוספת: משעול כרם הגפנים הנקרא לכבודם של רחל ושמעון טל.

תרומה מרגשת במיוחד, המסמלת את המחויבות של משפחת טל, כמו המחויבות של כולנו בקרן לירושלים, לעשות למען העיר. שילוב מקסים בין הנצחת ההורים, בנייה ופיתוח ירושלים ועשייה למען העצמת הקהילות הפועלות וחיות בעיר.

לא הכרתי אישית את רחל ושמעון. היוזמה להקמת הכרם החלה עוד לפני כניסתי לתפקיד, תהליך שנמשך כמעט שנתיים, אבל נוכחתי בטקס חנוכת הכרם בעמק הצבאים. הכרתי שם משפחה ירושלמית (גם אם חלק מבניה עזב את העיר) והתרגשתי שוב מחדש. מהמחויבות הגדולה של הירושלמים לעירם ומהדרך שבקשו בני המשפחה להנציח את יקיריהם.

 

 

הטקס התקיים בסוף השבוע שעבר, מעט לפני ראש השנה. היה זה סיום מרגש, מלא תקווה לעתיד:  הכרם עוד יניב את פירותיו, למרות השנה הקשה והמורכבת שעברנו, השעה שביליתי בשעת אחר צהריים המאוחרת בעמק הצבאים, הבטיחה שיכול להיות כאן טוב הרבה יותר.

שנה טובה לכולם,

שי דורון